אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

וכשהוא מנחם את אחרים. דבמת שאינו שלו כ"ע מודו דיכול הוא לילך דלא טריד ולא אתי למנגע הלכך כשחוזרין מן הקברות ועומדין בשורה לנחם האבלים וכל העם עוברים זה אחר זה ומנחמין האבל שעומד במעמדו כל אחד אומר לו תתנחם מן השמים:

והממונה ממצעו. שהוא הולך לימין כה"ג וכל העם משמאלו נמצא כה"ג באמצע:

הממונה. הוא הסגן שממונה לעבוד תחת כה"ג אם יארע פסיל בכה"ג ביה"כ:

אנו כפרתך. בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבוא עליך:

וכשמברין אותו. שאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו וקרוביו ואוהביו מאכילין אותו:

מסובין על הארץ. הן מצירין ומתאבלין בצערו והוא מיסב בכבוד על הספסל שהוא כסא קטן:

הדא אמרה. ממתני' שמעי' דספסל אין בה משום כפיית המטה דאל"כ מ"ש ספסל ממיטה:

כה"ג חייב בכפיית המטה. דאל"כ ה"ל לישב ע"ג המטה:

אא"כ הקדימו. להוציאו שעה אחת קודם זמן ק"ש כדי שיגמרו ק"ש קודם שיגיע זמן ק"ש:

או איחרו שעה אחת. אחר ק"ש שכבר התפללו כל הקהל:

ופריך והא תנינן. פ"ג דברכות:

קברו את המת וחזרו. אם יכולים להתחיל ולגמור קודם שיגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו הרי הוציאו קודם ק"ש בזמן שאפשר שלא יוכלו לקרות:

ומשני תיפתר. תפרש למשנתינו שהוציאו בשעה שסברו שיהיה עוד זמן קודם הנץ לגמור ולבסוף נמצא שלא גמרו עד סוף זמן ק"ש דכיון שהתחילו במצוה לא היו מפסידין:

ההספד. האבלים והקרובים א"נ המספיד:

והעוסקים בהספד. העם הבאים להספיד או לשמוע ההספד:

מפסיקין לק"ש. שא"צ כוונה אלא בפסוק ראשון של תפלה שצריכה כוונה ואיכא הפסק גדול אין מפסיקין:

והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור כו'. הרי דאין מפסיקין לק"ש כדי לעשות שורה וזה הוא מכלל ההספד לקבורה ואיך תני בברייתא שמפסיקין לק"ש:

מתני'. השורה שעושין ביום הראשון לקבורה וברייתא בשמספידין ביום השני:

אם יודע. בעצמו שיכול למהר תפלתו לגמרה קודם שיגיע ש"ץ בחזרת התפלה להאל הקדוש כדי לענות אחריו אמן יתפלל:

ה"ג כדי לענות אחריו אמן וכ"ה בברכות:

תרין אמורין. תרי אמוראי אמרו בו מילתא. חד אמד של האל הקדוש. בשבת וחד אמר אף באמך של שומע תפלה בחול:

ה"ג תני רי"א היו כולן שורה אחת העומדים שם משום כבוד כו' וכ"ה בברכות. וה"פ אמתני' דפ' מי שמתו קאי דתנן התם העומדים בשורה החיצונים חייבים והפנימים פטורין ואר"י היו כולן עומדים בשורה אחת ואין שם חיצונים העומדים שם משום כבוד דהיינו שאר כל העם חייבין בק"ש משום אבל שהם קרובי המת ואביליו פטורין:

ירדו להספד. התחילו בהספד:

הרואים פנים. פניהם להספד אפי' לא באו אלא לכבוד חייבין:

והדא דתנינן. והא דתנן במשנתינו כשמנחם אחרים כל העם עוברין כו' דמשמע שהעם עוברין והאבילים עומדין היינו כמשנה הראשונה שכך היה המנהג בראשונה כדמסיק:

והא דתנינן. בברכות:

הפנימית פטורים כו'. דמשמע שהעם עומדין שורות שורות והאבלים עוברין היינו כמשנה האחרונה:

ה"ג והחיצונים חייבים כמשנה האחרונה:

תחרות. קנאה ומריבה שכל אחת אמרה אני אעמוד בראש:

משפחות עוברות. בערבוביא:

והחזירו הדבר ליושנן. שיהו המשפחות עומדות בערבוביא ותו ליכא קנאה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה