קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ג
מתני' מבלאי מכנסי כהנים. ממכנסי כהנים הבלויות ומאבנטיהן הישנים:
מפקיעין. מפרש בגמ' שלא היתה מאירה. לפי שהמנורות גבוהות ק' אמה והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר:
גמ' מבלאי מכנסי כה"ג. שהן היו מפשתן יפה ונאה לכך היו מדליקין המנורה מהם:
את הנרות שבחוץ. הן המנורות שבשמחת בית השואבה ושאר הנרות שהיו דולקות בעזרות בלילה לצורך הכהנים:
כתיב להעלות וכו'. לכך לקחו פתילות של פשתן ולא של צמר גפן אע"ג שהוא נאה הימנו מפני שהפשתן מעלה להב יותר וכתיב להעלות נר תמיד שתהא השלהבת עולה מאיליה:
מפשילין. היו מוציאין פתילות ארוכות:
יכולה אשה וכו'. מותרת אשה לברור חטים מפסולת שבהן לאור המערכה:
לאור המערכה. שהמזבח היה גבוה י"א אמה וכותל המזרחי היתה נמוכה כדתנן בפ"ב דמדות:
ופריך ולא היו מועלות. וכי אין מעילה במה שנהנית באור המערכה:
ומשני לאו. אין בו מעילה וכדאריב"ל:
קול. של כלי שיר שהן הקדש:
וריח. הקטרת:
אין בהן מעילה. כיון דאין בהן ממש:
מיריחו היו שומעין קול שער הגדול. ומירושלים עד יריחו עשרה פרסאות:
המגריפה. קול מין כלי נגון ולקמן בפרקין מפרש לה:
בן קטון. שם אדם וכה"ג היה ועשה גלגל לכיור לשקעו בבור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה וכשהיו מעלים אותו מבור לקדש בו היה קול הגלגל נשמע עד ליריחו:
ה"ג גביני כרוז. כהן שהיה מכריז בכל בוקר עמדו כהנים לעבודתכם:
צלצל. צימבל"א בלע"ז:
קולו של כ"ג הידוע להם בשעה שהוא מזכיר את השם שאמר אנא השם חטאתי וכו' ונשמע קולו עד יריחו:
בהרי אכוור. שם המחוז: