אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

מתני' וחבילי זרדין. מין קנים ובעודן לחים בהמה אוכלתן וכשיבשו עומדים להיסק:

אין מסככין בהן. כשהן קשורין ובגמ' מפ' טעמא:

וכולן. הפסולין ששנינו בסכך:

כשרין לדפנות. בגמ' מפ':

גמ' מפני שהיא נראית כאוצר. לכך חבילין פסולין שלפעמים אדם בא מן השדה כל ימות החמה וחבילתו על כתפו ומניתה על סוכתו של כל ימות השנה לייבשן ולא לסכך וכשמגיע החג נמלך עליהם לסכך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול וזה כשסכך שלא לשם סכך אפי' לצל אלא לייבש אין שם סוכה חל עליו וגזרו רבנן שלא לסכך בחבילין אפילו הוא מטילן על הסוכה לשם החג גזרה משום חבילין דכל השנה דמדאורייתא פסולין והיינו שנראת כאוצר לכל דבר שאדם מקצה ומכניס לקיום קרי אוצר וחבילין שאדם מכניס כל ימות הקיץ לימות חורף קרי אוצר:

אין חבילה פחותה מכ"ה. קנים:

קצר לסכך. אין הקשין מביאין טומאה על האוכל דלא ניחא ליה בחיבורין דאוכל בסכך:

בא במחשבה. זו שחישב עליהן לאכילה יורדין לידי טומאה:

על האוכל ועל היד. כדי בית יד הסמוך לאוכל צריך ביטול שגם הוא מקבל טומאה אבל קצר לסכך מודו אחרים דאין לו ידות:

רב כהדא דאחרים. כלו' אף רב יכול לסבור כאחרים ודקשיא הא רב סבר דבמחשבה ירדו הידות לידי טומאה ואחרים סברי דבמחשבה לא סלקי הידות מידי טומאה:

מה אנן קיימין. הכא במאי עסקינין שקצר מתחלה לסכך ואמר להחזירם לגורן לאחר הסיכוך דה"ל כמחשב לאכילה ולסכך יש להן מחשבה:

צריכין הכשר פעם שנייה. לאחר שהחזירם לגורן כיון דבשעת הכשר לאו בני קבולי טומאה הוו וה"ל כאילו הוכשרו במחובר או דלמא כיון שהיה בדעתו להחזירן לגורן מהאי שעתא מהני להו הכשר:

ה"ג וסכו' על הארון את הפרוכת. מכאן שהדופן קרוי סכך. בא לומר מנ"ל דכשרות לדפנות הא מסוכות תעשה לך ילפינן דאין מסככין בדבר המקבל טומאה וכיון שגם דפנות קרויים סוכה אם כן למה יכשרו הם להיות מדבר המקבל טומאה וקאמר הא דדפנות קרויי' סוכה מהיכא קילפית לה מדכתיב וסכות על הארון את הפרכת ופרכת מחיצה היא וקריי' סככה:

מיכן שעושין דפנות בדבר המקבל טומאה. שהרי פרכת דבר המקבל טומאה הוא ודיו לבא מן הדין דהיינו דפנות להיות כנדון שהוא הפרכת:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה