אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

מתני' מפני החמה. להגין על האדם מפני החמה:

נשר. שלא יהו עלין וקסמין יורדים על השלחן וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסולה לסכך כדלקמן:

או שפרס ע"ג קינוף. כלו' או אפילו שלא פירסו מפני הנשר אלא לנוי ע"ג מטתו:

ע"ג הקינוף. שהן ד' קונדיסים לד' רגלי המטה שהן גבוהים ומניחין כלונסאות מזה לזה על גביהן ופורס עליהן סדין והרחיקום מן הסוכה דהשתא לא מסכך בדבר המקבל טומאה דהא לאו לסכוכי שטחה התם:

פסולה. משום דאינו יושב בסוכה שהאהל מפסיק ביניהם:

אבל פורס הוא ע"ג מטה שיש לה נקליטין שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע המטה א' למראשותיה וא' לרגליה ונותנין כלונסא מזה לזה ופורסין עליו סדין והוא משפע לכאן ולכאן ומשום דאין לה גג טפח רחב למעלה לא מיקרי אוהל:

גמ' קיטיות. יריעות מצויירין וסתמן לנוי עשויין:

הדא דאת אמר. לא אמרן אלא מן הצד בדפנות דמותר לעשות מחיצו' בדבר המקבל טומאה:

הא מלמעלן. אפי' לנאותה שם סכך עליו ופסולה:

לא אמרו אלא מפני הנשר. דשוויי' סכך להגין הלכך מיפסל משום מקבל טומא':

הא שלא מפני הנשר. אלא לנאותה אין שם סכך עליה וכשרה ופליג אדר' חנניא:

שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו. כלו' כשם שאם יגביה אדם שתי זרועותיו כשהוא ישן תחת הסדין ונעשה הסדין עליו כאהל שאין בכך כלום כך אם פירס ע"ג נקליטי כשרה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה