קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ב
מתני' ב"ש פוסלין. דבעי סוכה לשמה וזו סתם נעשית ואלו תוך ל' לחג כיון ששואלים בהלכות החג ל' יום קודם לחג סתם העושה סוכה לשם חג הוא לאו לשם חג הוא:
וב"ה מכשירין. דלא בעינן סוכה לשם חג:
גמ' צריך לחדש בה דבר. אפי' ב"ה דמכשירין סוברין דלמצוה מן המובחר צריך לחדש בה דבר:
מ"ד. דבכל שהוא סגי לחדש סובר דצריך לחדש ע"פ כל אורך או רוחב הסוכה:
אף במצה הישנה נמי פליגי ב"ש וב"ה דלב"ש פסולה ולב"ה כשרה:
ד"ה היא. דבמצה הישנה פסולה שאם לא עשאה לשם חג:
דבר ברור שלא דקדק. בעשייתה ובשמירתה כהלכה ויש לחוש לחימוץ:
סוכת הרועים. שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ומשמרים צאנם:
עשויים כהלכתה כשרה. אבל מן הסתם אין סומכין על הכותים שאומרים שהיא כהלכתה דקסבר כותים גירי אריות הם א"נ חשודים אלפני עור א"נ לאחר התקנה:
א"צ לברך עליה עוד מעתה. דכחד יומא נינהו וסגי בברכה של יום הראשון:
וזמן. גם זמן צריך לברך בשעת עשייה:
מכיון שחשיכה וכו'. מבעיא ליה אם בירך זמן בשעת עשייה אם צריך לחזור ולברך זמן מבערב בליל ט"ו כשנכנס לסוכה או לא:
עביד לה שמוע'. כלו' אמר הלכה זו משמיה דאחרים כדמסיק: