קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ט
דכתיב כי הם וכו'. אמתני' קאי דתנן משרבו המנאפי' פסקו מי המרי' שנא' לא אפקוד וכו' וסיפ' דקרא כי הם עם הזונות יפרדו דמרישא דקרא לא שמעינן אלא עון אשת איש אבל עון דפנוי' לא ת"ש כי הם עם הזונות יפרדו וסתם זונות פנויות נינהו:
בזמן שעמה שלום וכו'. הלכך אפילו מהכשרים נתבטלה מי המרים כיון שרובן פרוצים:
ונקה האיש מעון וכו'. פירושא קמפרש מאי איכא שהבעלים מנאפי' שלא תשתה האש' וקאמר שאם אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין אותה: