קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ב
כל. שאינו יודע שמקבלין דברי תוכחתו כגון אלו האנשים הנקובים בשמות שידעו כשיוכיחו ישראל שישיבו את השביה שהביאו מאחיהם בני יהודה ובנימין ישמעו להם:
אל ימחה. בעוברי עבירה דמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים:
כשם שמצוה לומר. דברי תוכחה על דבר שיודע שיקבלו ממנו ויעשו כדבריו:
כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. דמוטב שיהיו שוגגים וכו' כדפרישית:
כך אסור לטמא את הטהור. מפני חומרא בלא טעם או שאינו רוצה להטריח עצמו לדקדק בדין ומטמא מספק:
אם באה הלכה תחת ידך. בקדשים ותרומות ומעשר ונסתפק לך בדין אם טמאים הם לתלות או לשרוף:
לעולם הוי רץ. מספק לומר לשרפם ואל תאמר שטוב לתלות ולא לשרוף תרומה וקדשים בידים:
ר' יוסי. פריך וכי למידין דבר שאין מצוותו לכך כגון קדשים שמטמאים מספק מפרים הנשרפין שמצותן בכך מן התורה: