אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

מתני' למטה באמצע. בין שני ההרים:

מכאן ומכאן. על ההרים:

הפכו. הלוי' פניהם כלפי הר גריזים:

ופתחו בברכה. כל הארורים היו אומרי' תחלה בלשון ברכה כדמפרש בגמרא:

אלו ואלו. שבהר גריזים ובהר לעיבל:

גמ' שכבר נאמר לוי למטה. בספר יהושע כתיב וכל ישראל וזקניו עומדי' מזה ומזה לארון נגד הכהנים והלוים אלמא כהנים ולוים למטה היו:

שכבר נאמ' לוי למעלן. משה כתב בתורה אלה יעמדו לברך וגו' שמעון ולוי ויהודה:

למטן. אצל הארון:

הראוי לשרת. לשאת את הארון דהיינו מבן שלשים ועד חמשים למטה אצל הארון:

והשאר כל השבט. לוי למעלן:

מה מקיים וכו'. איך מקיים האי תנא אליבא דר"ש קרא דיהושע נגד הכהנים והלוים:

ומשני כי האי דאריב"ל וכו'. ולא עמדו למטה אלא הכהנים לבד וכל הלוים למעלה ואע"ג דהכהנים בני לוי הם מ"מ סתם לוי על הלוי' נאמר:

יכול אלו שבהר גריזים וכו'. פי' ואלו שבהר גריזים אמרו הברכות וכו':

ה"ג ת"ל הברכות. וה"פ דאחר שנאמרו הברכות והקללות שיאמרו על הר גריזים והר עיבל כתיב ובאו עליך כל הברכות האלה ש"מ שעל אלו ואלו היו אומרים הברכות והקללות ופי' הי"מ בזה דחוק:

יכול משהיו אומרים. כל הברכות עד ברוך אשר יקים דכל הארורים אמרו תחלה בלשון ברכה אח"כ אמרו הקללות ושסדר זה אחר זה:

ת"ל הברכה והקללה. לשון יחיד ללמד ברכה אחת ואח"כ קללה א' וכן כולם:

היו הופכין פניהם. הלוים:

ברוך בכלל וברוך בפרט. כל הברכות והקללות נאמרו בהר גריזים ובהר עיבל בכלל ופרט ברוך בכלל על כל התורה ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת וברוך בפרט ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה ארור בכלל ארור אשר לא יקים את דבר התורה הזאת וארור בפרט ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכ' וכן כולן:

ללמוד וללמד לשמור ולעשות. כל המצות כולן טעונין ארבעה אלה דכתיב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו' הרי כאן ארבעה מצות לכל מצוה ועל ארבעתן נמסרו ארור וברוך בכלל ופרט ברוך אשר ילמדו ארור אשר לא ילמדו וכן ללמד וכן לשמור וכן לעשות בכל אחת ארבעה בריתו' ברית לברוך בכלל ברית לברוך בפרט ברית לארור בכלל ברית לארור בפרט:

וכן בהר סיני וכן בערבות מואב. בכל אחד היו שש עשרה בריתות על כל מצוה:

ר"ש היה מוציא של הר גריזים ושל הר עיבל. שלא נאמרו עליהן כל התורה אלא מצות שבפרשה:

ומביא של אהל מועד תחתיהן. שלאחר שהוקם המשכן דיבר הקב"ה עם משה בישוב ולמדו כל התורה כדכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר:

י"ב בברוך. כנגד י"ב שבטים א"נ כנגד י"ב ארורים שבפרשה שכולן נאמרו על נואף ונואפ' כדאיתא בבבלי דף ל"ז וילפינן מיני' שה"ה על כל מצות שבתורה נאמרו י"ב ברכות וי"ב קללות:

תר"ג אלף ותק"ן. כמנין בני ישראל שהיו בסיני שכל אחד נעשה ערב על כל אחיו:

שאין כרות עליו מ"ח פעמים. כדאמרי' לעיל ברוך בכלל וכו' וכל אחד תר"ג אלף ותק"ן:

עד כדון וכו'. ופריך אהא דאמר אין כל דבר ודבר מן התורה וכו':

ע"כ לא שמענו. שנתערבו ישראל זה על זה אלא בדברים שנכללו ונפרטו בהר גריזים ובהר עיבל והיינו הארורים האמורי' בפרשה:

דברי' שנכללו ולא נפרטו. שם מנין שנתערבו דבהר גריזים היה הערבות א"כ דברים שלא כאמרו בפירוש בתורה אלא אתיין מדרש' מנין:

כל דבר שהיה בכלל וכו'. דמצות אלו האמורים בפרש' היו בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת ויצאו מן הכלל שמפורשים כאן לא ללמד על עצמן יצאו אלא על כלל כל המצות כולן יצאו ללמד סעל כולן נתערבו וכולן נפרטו:

א"ל לא בדבר אחד. לא אמרינן מדה זו דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו' אלא אם היוצא דבר אחד אבל אם יצאו שני דברי' לא אמרינן כן אלא ה"ל שני כתובים ואין מלמדין וכאן י"א ארורים כתובים:

מכיון דכתיב אמן בסוף. לאחר כל הארורים כתיב וענו כל העם ואמרו אמן כאלו הם דבור אחד וילפינן מינייהו במדה דכל דבר שיצא מן הכלל:

ופריך וכי יש תורה נופלת. בתמי' דאמרת אשר לא יקים והו' לשון הקמ' משמע שצריך להקי':

זה החזן שהו' עומד. ומגביה הס"ת ומרא' הכתב לעם צריך להקימה כראוי שיראו כולם הכתב:

ה"ג זה הב"ד שלמטן. וה"פ הב"ד שלמטן והם המלך והנשיא והשופטי' שבישראל ידרושו בהקמה זאת בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים:

על הדבר הזה קרע יאשיהו. את בגדיו כשהביא לו חלקיהו את הס"ת ומצא כתוב ארור אשר לא יקים ואמר עלי להקים ולכך כתיב אחריו שקבץ כל יהודה וישראל לכרות ברית חדשה ללכת אחרי ה':

להחזיק. שאר העם שילמדו ולא החזיק ה"ז בכלל ארור:

ה"ג ר' ירמי' בשם רחב"א:

ולא היתה סיפק בידו להחזיק. לומדי תורה והחזיק יותר מכדי יכלתו:

כצילה של בעלי תורה. כלומר שכר המחזיקי' שוה לשכר העוסקים בתורה:

לבעלי המצו'. היינו המחזיקי' ביד ת"ח שילמד:

מה ת"ל והחציו. ביהושע כתיב וכל ישראל וזקניו וגו' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר העיבל וקשיא למה לי' למכתב והחציו דמשמע חציו הידוע במקום אחר או חציו המיוחד:

ומרובין בהר עיבל. לפיכך הוא חציו המיוחד והחשוב שבהם לפי ששם המרובין:

למה. היו מרובין שלפי החשבון נרא' שלא היו מרובין אע"פ שלפי המספר שבפ' פנחס היו מרובין בהר עיבל סך חמש' אלפי' ושמונה מאות וכ"ב היינו אם אמרי' שגם במספר שבפ' פנחס לא היו מבני לוי שהיו יתרי' על שלשים רק ח"א ותק"ח אבל אם נאמר שהיו אז י"ג אלף או שנאמר דחשבינן כל הנך שהיו בני כ' מבני לוי י"ל שהיו שוין:

ומשני שאין שבטו של לוי כולו שם. בהר גריזים. שהיו זקני כהני ולוים למטה אצל הארון:

לא היו שוין. כלומר אפ"ה לא היו שוין אלא של הר עיבל מרובין:

שכבר נפלו משבטו של שמעון וכו'. ושבט שמעון מהעומדים על הר גריזים אע"ג דהמספר שבפ' פנחס הי' לאחר המגפה ה"ק אף לפי מספר שבפ' נשא שלא היו השבטים שבהר עיבל יתירי' על אותו שבהר גריזים אלא שני אלפי' רמ"ב אפ"ה לא היו שוין שהרי נפלו מבני שמעון כ"ד אלף בשיטי':

שלא בא משבט ראובן וגד. שעמדו על הר עיבל אלא ארבעים אלף חלוצי צבא ושאר העם שבשבטים האלו נשארו בעבר הירדן מזרחה ונתמעטו אותן של הר עיבל אע"ג שגם מחצי שבט מנשה שעמדו על הר גריזים נחסרו מ"מ אותן שנחסרו בהר עיבל היו מרובי':

כשם שהשבטים חלוקי' כאן. בהר גריזים ובהר עיבל כדכתיב ואלה ועמדו לברך את העם שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין ואלה יעמדו על הקללה ראובן גד ואשר זבולן דן ונפתלי:

כך הן חולקין בתחלת החומש השני. דהיינו בתחלת ספר ואלה שמות שלא נזכרו כסדר אלא בני לאה מכאן ובני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ובני השפחות באמצע:

כך הן חלוקין בדגלים. כשנמנו לענין הדגלים לא היו כסדרן:

ה"ג בני לאה מיכן וב"ר מיכן ובני השפחות חד מיכן ושלשה מיכן. וה"פ דגל ראשון היה יהודה יששכר זבולן והשני ראובן שמעון גד והשלישי אפרים מנשה בנימן והרביעי דן אשר ונפתלי:

טעמא דהדין תנייה. טעם של הנך תנאים שסוברים שהשבטים אין להם מעלה זה על זה א"כ למה קפיד קרא בברכות וקללות אסדרן ה"ל למימר סתמא ששה שבטים יעלו לראש הר גריזי' וששה לראש הר עיבל:

וישראל מקוראי. דריש מקוראי לשון המקרה במים עליותיו:

מה התקרה הזו עובייה דהן וכו'. מה התקרה צד העב של הקורה הזה נגד צד הדק של הקורה הזה כדי שיהיו שוים לסבול המשא המונח' עליה כך כאן יש השבטי' שאוכלסן מועטין ויש מהן שאוכלסן מרובין כדעיל לפיכך חלקן הכתוב שיהיו קרוב לחצאין שאותן שבהר גריזים כפי הפקודים שבפנחס היו שלשים ריבוא ושני אלפים וג' מאות ושמנה מלבד הלוים שיתירי' על חמשי' ופחותי' מבן שלשי' ואותן שבהר עיבל שלשי' רבוא ושמנ' אלפים ומאה ושלשי' נמצא הנך שבהר עיבל היו יתרים חמשת אלפים ושמונה מאות וכ"ב וקרובי' לחצאין נ"ל:

כשם שהן חלוקין כאן. בהר גריזים ובהר עיבל:

כך הן חלוקין באבני האפוד. שנאמר בהן ששה משמותם וגו' והנך ששה שבטים שעמדו בהר גריזים כתובים על האחת והנך ששה דהר עיבל כתובים על השנית:

במלואותם כדי שיהיו כ"ה. אותיות מכאן והיינו במלואותם שיהיו שלמו' בחשבון האותיות כזה כן זה:

ופריך והלא אינן אלא מ"ט. כל אותיות של כל השבטים:

בנימן דותולדותה מלא. דבכל התורה בנימן חסר יו"ד השני' חוץ בלידתו כתיב ואביו קרא לו בנימין כתיב מלא והכא באבני אפוד כתיב כתולדותם לאשמועינן דלכתוב בנימין מלא דליהוי חמשים אותיות:

יהוסף מלא. ופליג אדר"י:

ופריך והלא אינן אלא כ"ג מכאן וכו'. למ"ד כשם שחלוקין בהר גריזים ובהר עיבל כך היו חלוקין באבני אפוד והלא אותיות של אותן שבטים שבהר עיבל לא היו רק כ"ג אף אם נאמר זבולון מלא בשני וו"ן ואותיות של אותן שבטים שבהר גריזים כ"ז אף אם נאמר שבנימן ויוסף חסרים וי"מ הגיה והלא אינן אלא כ"ב מכאן וכ"ח מכאן:

ה"ג אר"י היה חציו בן מכאן ימן מכאן. וזבולן חסר ויהוסף מלא והיינו כפי הגירסא שלפנינו דפריך כ"ג מכאן וכ"ז מכאן ולפי גי' י"מ אתיא כפשטא שנתוסף על השני שהיה כ"ב עוד ג' אותיות דהיינו ימן והן כ"ה:

ויאות. שפיר קאר"י שהיה שם בנימן חלוק דדייק קרא כוותיה:

משמותם. מקצת משמותם וע"כ לומר שבנימן היה חלוק:

הראשונים. ששה שבטים שעמדו על הר גריזים א"נ ששה שבטים כסדר תולדותם:

נכתבין מימינו של כה"ג. שהכה"ג נושא שני האבנים על שני כתפיו נמצא שהימנית לו היא שמאלית לקורא שכנגדו:

אינן נכתבין על הסדר. האמור כאן אלא יהודה שהוא המלך היה כתוב בראש כולן דכתיב וששה משמות' על האבן השנית כתולדותם ודרשינן שניים כתולדותם ואין הראשונים כתולדותם לפי שהיה יהודה מוקדם:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה