קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ב
מתני ונתינ'. הגבעוני' ואסור' לבא בקהל:
ואינה שותת. בגמרא מפרש טעמא:
ולא נוטלת כתובה. אע"ג דשאר אלמנו' לכ"ג יש להן כתובה כדתנן בכתובות פי"א זו אין לה כתובה שסתירתה גרמה:
מתני' ה"ג ואמר בעלה אינו משקה ושבעלה בעלה בדרך וכו'. שהוא גורס לה שלא תשתה נוטלת כתובתה:
מתו בעליהן. שכל סוטות הראויות לשתות ולא הספיקו להשקותן עד שמתו:
בש"א נוטלת כתובה. דאומרת אנא הא קאי ומספיקא לא מפקינן כתובתה ממלה דשטר העומד לגבות כגבוי דמי:
ולא שותות. דכתיב והביא האיש את אשתו:
ובה"א לא שותות ולא נוטלות כתובה. דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ומספיקא לא מפקינן ממונא מיורשים:
גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו קינויו מחול:
ובן סורר ומורה. שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו:
וזקן ממרא. שהמרה על ב"ד של לשכת הגזית ומיתתו בחנק אם רצו ב"ד למחול לו מוחלין לו:
ה"ג וזקן ממרא וכשבאתי אצל חביריי שבדרום על שני' הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי שלא ירבה מחלוקו' בישראל וכ"ה בבבלי: