אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל

פרק ג

פרק ב

הלכה א

מתני' היה נוטל. הכהן את המנחה כדכתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות ומאחר שהיה נוטלה היה נותנה לתוך כלי שרת:

ונותנה על ידה. להניף:

וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה. שנאמר בשלמים ידיו תביאנה ונאמר במנחת סוטה ולקח הכהן מיד האשה מה בשלמים בעלים אף כאן בעלים ומה בסוטה כהן אף בשלמים כהן הא כיצד כהן מניח ידו תתת יד האשה ומניף:

והגיש. לקרן מערבית דרומית:

והשאר נאכל לכהנים. בגמרא יליף מקרא:

גמ' כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות. והניף את המנחה לפני ה':

ופריך וכי על ידו הוא מניף. הכהן את המנחה הא תנן במתניתין שהכהן מניח ידו תחתיה ומניפה א"כ מדוע לקח המנחה מידה יניחנה בידה ויניח מיד ידו תחתיה ויניפנה:

אלא מכאן. שהניחה תחלה לתוך כלי חול והיינו כפיפה מצרית ועתה נוטלה מתוך כלי חול ונותנה לתוך כלי שרת וחוזר ונותנה על ידיה ומניח ידו תחתיה ומניפה וא"ת יניחנה מיד לתוך כלי שרת י"ל להבזותה שעשתה מעשה מצרים לכך מניחה תחלה לתוך כפיפה מצרית:

ופריך ואין הדבר כאור. כלומר הדבר מכוער שיניח הכהן ידו תתת יד אשה זרה:

ומשני מביא מפה. הכהן מביא מפה ומניחה בין ידו לידה:

ופריך ואינו חוצץ. בין יד הכהן למנחה בשלמא ידה אינה חוצצת דגזירת הכתוב הוא א"נ לא תחת ידה ממש הוא אלא מפה ודאי חוצצת:

ומשני ומביא כהן זקן. להניף המנחה מתחת יד האשה ואינו מכוער כל כך:

ואפי' תימר וכו'. כלומר אי בעית אימ' אפי' בכהן בחור איירי ואין לחוש להרהור' שאין יצה"ר מצוי לפי שעה מועטת. גידמת. קטועת ידי':

ב' כהני' מניפין על ידיה. במקומה נוטל כהן אחד המנחה בידו והשני מניפה:

בכל אתר וכו'. בכל מקום דבר זה מיבעי' להו לרבנן:

מהו מגיש. דכתיב במנחה והגישה הכהן מהו מגיש גופה של מנחה כופף הכלי עד שיהא נוגע בסולת במזבח או דלמא סגי אם מגיש הכלי שבו המנחה במזבח:

מסוטה למדו. דכתיב והניף את המנחה והקריב אותה אל המזבח והגשתה זו היא הקרבתה:

סוטה לחידושה יצאת. מכלל שאר מנחות שבאה קמת שעורים משא"כ בכל המנחות כדתנן בריש פרקין ומחידוש אין למדין:

זאת תורת המנחה הקרב. והיינו הגשה ולא נאמר תנופה בהך פרשה אלא כבר קדמה תנופה להגשה:

תיפתר וכו'. כלומר מהא ליכא למשמע דאיכא לפרושי הך פרשתא דזאת תורת המנחה דאיירי בשאר מנחות כגון מנחת סולת והמחבת וכו' דאינן צריכות תנופה כדתנן בפ"ה דמנחות אבל במנחות שטעונו' תנופה והגשה אפשר דקודמת הגשה:

ולית ש"מ כלום. וליכא למפשט מהא מידי:

ויידא אמרה. והיכן נאמר דתנופ' קודמת להגשה דתנן במתני' הניף והגיש:

דאמרין והבאת. את המנחה אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והרים הכהן ורישיה דקרא מיותר לדרשא:

והבאת לרבות מנחת עומר להגשה. וכן הוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן:

ה"ג והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה. וכ"ה בבבלי במנחות פ"ה. וכן הוא אומר בסוטה והקריב אות' אל המזבח:

וכתיב בתרי'. דהאי קרא והבאת והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה לה' דמשמע מיד לאחר ההגשה יקמוץ הכהן והיכן היא התנופה דהא במנחות שטעונות תנופה איירי קרא אלא ודאי שכבר קדמה התנופה לההגשה:

תמן תנינן. מנחות רפ"ז:

אלו מנחות נקמצו' ושיריהן לכהני'. מנחת הסלת וכו' ומנחת העומר ומנחת חוטא ומנחת קנאות:

מנחת העומר מניין ששיריה נאכלין. דלא כתיב גבה והנותרת ממנה יאכלו אותה בני אהרן וליכא למילף משאר מנחות שהן באין סלת והיא באה שעורין:

מנחת מנחת. לגז"ש נאמר להלן בסוט' מנחת קנאות היא ונאמר כאן במנחת עומר וכי תקריב מנחת ביכורים מה מנחה שנאמרה להלן בסוטה שעורים כמפורש בקרא:

מה מנחת סוטה שיריה באכלין וכו'. כיון דאיכא גז"ש נילף נמי הא מסוטה דשיריה כאכלין:

מן דקיימין. לאחר שעמדו ר' בא בר ממל ורשב"י:

א"ל. ר"י לר' בא:

חמית. ראה איך פורחת תשובה שהשיב לך רשב"י שהוא אומר דילפינן מנחת עומר ממנחת סוטה ומנחת סוטה גופא קשיא מנ"ל ששיריה נאכלין:

וכל מנחה בלולה בשמן. וחריבה לכל בני אהרן תהיה:

מה אנן קיימין. למאי איצטרך הך קרא:

כבר הוא אמור. במקום אחר והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו:

לבלול של שעורין. מנחת העומר:

וחרנה. כמו ואחרינא אמר ויותר נ"ל דגרסי' וחריבה וה"פ קדריש וחריבה דקרא:

בחרב של חיטים. מנחת מאפה:

כבר הוא אמור. והנותרת וכו':

לחרב של שעורין. מנחת קנאות שאין בה שמן:

ה"ג א"ר יוסי בבלול של חטין ובחרב של חטין אנן קיימין ולצורך איתאמרת יכול יחלקו מנחות כנגד מנחות שעשייתן ביד ת"ל כל מנחה בלולה בשמן לכל בני אהרן תהיה יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת אבל יחלקו מחבת נגד מחבת וכו' ת"ל וחרבה לכל בני אהרן תהי' איש כאחיו איש חולק וכו' וכ"ה במנחות בבבלי רפ"ז. וה"פ ר' יוסי פריך אהא דתניר' זעירא ואמר דאיצטרך קרא לגופי' ולא מוקמינן לי' באם אינו ענין וכן פריך התם במנחות:

ואין קטן חולק. אבל אוכל בחלקו של אביו:

ה"ג וויידה אמרה דא והבאת לרבות מנחת העומ' להגשה והקרבת לרבות מנחת סוטה להגשה וכתיב בתרי' ונותרת מן המנחה לאהרן ולבניו אר"י בר' בון וכו'. וה"פ אלא היכן נאמר דבר זה ששיריהן נאכלין מדכתיב והבאת וכו' והשיב ר"י בר' בון וכי מפני שהרבת התורה מנחת עומר וסוטה להגשה נאמ' שמרבינן אותן לכל הדברים האמורי' בפרשה בתמי':

אלא אזכרה אזכרה. יליף נאמר במנחת מרחשת והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה וגו' והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו ונאמר כאן במנחת סוטה וקמץ הכהן את אזכרתה מה להלן במרחשת שיריה נאכלין לכהנים כמפורש בקרא אף כאן במנחת סוטה שיריה נאכלין לכהנים ומנחת העומר ממנחת סוטה יליף דשניהם מן השעורים:

הלכה ב

מתני' הי' משקה וכו'. פלוגתא דרבנן ורבי שמעון בגמרא ילפינן לה מקראי:

גמ' ובאו בה. המים המאררים למרים קרא יתירא הוא אלא לאשמועינן שהמים באין בה תחלה קודם המנחה דכתיב בתר האי קרא ולקח הכהן המנחה מידה:

ואחר ישקה. כתיב בתר הקטרת המנחה דכתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וכו' והקריב אותה ובתר הכי כתיב ואחר ישקה את האשה את המים:

כולהון וכו'. ובאו בה דמיותר למדרש אתי שיבואו בה כל המים אבל אם לא באו בה אלא מקצתן אין המים בודקין אותה:

ע"כ שלא בטובתה. אם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה ולא הודית לומר טמאה אני מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ וכדתנן לקמן בפרקין דמקרא ראשון נדרוש לגופא ומקראות יתרות האמורו' אחריו ניתנו לידרש:

שאם השקה ואח"כ הקריב מנחתה שהיא כשרה. דלכך כתיב והשקה קמא קודם ולקח הכהן וכו' את מנחת וגו' ללמד דבדיעבד אם השקה קודם הקרבת המנחה שהיא כשרה:

שאם הקריב מנחתה ואח"כ השקה שהיא כשרה. דלכך כתיב והשקה בתרא בתר הקרבת המנחה ללמד שבדיעבד אם הקריב מנחתה ואח"כ השקה שהיא כשרה:

מה ביניהון. מאי ביניהו:

מצוה. לרבנן לכתחלה משקה ואח"כ מקריב מנחתה ולר"ש לכתחלה מקריב המנחה ואח"כ משקה:

ה"ג ור"ש אומר המים הן בודקין אות':

מנחת זכרון מזכרת עון. היא המנחה מזכרת העון ועל ידיה נבדקת ש"מ שכבר קדמה השתיי' שמיד שנקרבה המנח' נבדקת:

ובאו בה. המים המאררים למרים דמיותר דלכתוב ובאו בה דהא כתיב ברישא והשקה את האשה את מי המרים המאררים אלא ללמד שהמים המאררים הם לה למרים שהן בודקין אותה:

מלמד שהן מתחלחלין בכל אביריה. לכך כתיב למרים שהרבה מרירות עושין לה שמתחלחלין בכל איבריה:

מלמד שכל עונות שיש לה נזכרין לה באותה שעה. שאפי' עונות חוץ מזנו' נזכרין לה שלא יהא הזכו' תולה לה:

כל עמא מודיי. הכל מודים:

כר"ש. הך ברייתא דתני עד שלא תקריב מנחתה קרבה מנחתה ואמרה איני שותה וכו' דמשמע שהשתיי' היתה אחר הקרבת המנח' אתיא כר"ש:

ברם כרבנן. אבל לרבנן הרי כבר שתת קודם הקרבת המנחה דסברי משקה ואח"כ מקריב מנחתה:

אנן תנינן. במתני' לקמן בפרקין אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקו' וכו':

אית תניי תני. איכא דתני:

מ"ד אינה מספקת לשתו' כר"ש. דלדידי' כבר הוקרב המנחה לפיכך המים בודקין אותה מיד שמתחלת לשתות:

מ"ד לא זזה משם כרבנן. שלא הניחוה ללכת משם עד אחר הקרבת המנחה שאז המים בודקין אותה כדאמרינן לעיל דסברי רבנן מנחה היא שהיא בודקתה:

הלכה ג

מתני' מגילתה נגנזת. דכל כתבי הקדש שאינן לקרא בהן נגנזין שלא יתבזו:

מנחת' מתפזרת על הדשן. ונשרפת על בית הדשן שהיה בעזרה ששורפין שם פסולי קדשי קדשים והאי מתפזרת היינו נשרפת כדתנן לקמן ואלו שמנחותיהן נשרפות וקא חשיב לה להא האומרת איני שותה:

ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. דבעינן כתובה לשמה דכתיב ועשה לה הכהן כל עשייתה לשמה:

המים נשפכין. דכיון דאמרה טמאה אני בדוקה ועומדת היא ומים המרים. לא נתנו אלא לברר בהם הספק:

מערערין אותה. דדלמ' טהורה היא ומחמת בעיתותא קאמרה:

גמ' תחת צירו של היכל. היא הציר שהדלת סובבת בה:

בשביל לשחק'. שיהא נשחק הספר והכתב מעצמו ע"י סביבת הדלת:

לול תעון היה. אויר קטן היה בין כבש למזבח ושם המים נשפכין:

מהו לגבול בהן את הטיט. כלומר מי שריין בהנאה לחולין:

ופשט מה בכך. למה לא יהיו מותרין בהנא' לחולין כיון שהמים נשפכין ואין בהן קדושה:

תני. איכא ברייתא אחריתא דתני בה המים יש בהן משום קדושה:

הדא אמרה. זאת אומרת:

עד שלא תכתב המגילה. דכיון דמתני' מוכח דעד שלא נמחקה המגילה קדושה ה"ה אף עד שלא נכתבה ויות' נ"ל דגרסי' הדא אמ' וכו' עד שלא נמחקה המגילה:

אר"י דרובה תני ר"ח. אר"י גדול' מזו תני ר"ח דאפי' אם הפריש מנחתה בדרך כשהעלה לב"ד הגדול מאז היא קדוש':

מתניתא אמרה כן. מתניתין נמי דייקא דתנן לקמן בפרקין ואלו שמנחותיהן נשרפו' וכו' ושבעל' בעלה בדרך ולמה נשרפת הרי לא קדשה אלא ודאי כשהיא בדרך קדשה:

למה. מערערין אותה הא ליכא איסורא כיון שהיא יוצאת מבעלה:

ומשני לפי שגרמה. למחוק את השם שכתוב במגיל':

כמה ימחוק. מהמגילה ויהא מערערין אותה:

בש"א. אות אחת שנמחק מהמגלה מערערין אותה:

ובה"א שתים. שתי אותיות:

כדי לכתוב. שם יה דכיון דנמחק שתי אותיות ה"ל כאלו נמחק השם:

א"ל רבי עקיבא וכו'. בבבלי איתא להך ברייתא ואדר' יהוד' קאי דאמר דמשקין בע"כ וא"ל רבי עקיבא וכי מפני וכו':

אם לבודקה. אם טהורה או טמאה היא:

כבר היא בדוקה ומתוקנת. דכיון דאומרת איני שותה כאומרת שהיא טמאה:

ה"ג אלמא סבר ר"ע וכו':

ופריך ולית לי' לר"ע מערערי' אותה וכו'. בתמי' הא סיפא רבי עקיבא דתנן אינה מספקת לשתות וכו' וכל כמה דלא קרבי מנחתה אינה נבדקת כדאמרינן לעיל לרבנן דמנחה היא בודקתה א"כ מתני' דלא כרבנן וכר"ש נמי לא אתיא דהא תני בסיפא אם יש לה זכות תולה ור"ש לית ליה זכות תולה כדתנן לקמן בפרקין אלא כר"ע אתיא דתני בברייתא בבבלי דר"ע כר"ש ולקמן תני בברייתא דר"ע אית ליה זכות תולה א"כ קשיא סיפא ר"ע ורישא דתנן מערערין אותה דלא כר"ע ל"א בבבלי דף י"ט מייתי ברייתא מפורשת דאמר ר"ע דקרא והשקה דמיותר אתי ללמד שאם אמרה איני שותה שמערערין ומשקין אותה בע"כ:

ומשני אית ליה כשהתחילה לשתות. כלומר מודה ר"ע כשהתחילה לשתות ואינה רוצה לגמור שתייתה דכופין אותה דודאי מחמת ביעתותא הוא דהדרא:

הלכה ד

מתני' אינה מספקת לשתות וכו'. משמע מיד כשהיא שותת נבדקת אתיא כר"ע דסבר כר"ש דאמר מקריב מנחתה ואח"כ משקה אותה דכמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא דכתיב מנחת זכרון מזכרת עון ור"ע נמי אית ליה זכות תולה כדתניא בברייתא לקמן. מתמלאת גידים. מתוך שבשרה נפוח נראת כמלאה גידים:

שלא תטמא את העזרה. לא מטומאת מת קאמר אלא שלא תפרוס כדה ותטמא את המקדש שנדה וזבה אסורין ליכנס להר הבית אבל המת עצמו מותר להכניסו להר הבית ולשער נקנור שלא נתקדשו בקדושת העזרה ועזרה דנקט לאו דוקא אלא אף מהר הבית נמי אלא דבעזרה הוה קאי:

יש לה זכות. דתלמוד תורה תולה לה:

מלמדה תפלות. חבור משכב אנשים שמתוך התורה היא מבינה ערמומית ועושה דברים בהצנע כדכתיב אני חכמה שכנתי ערמה:

רוצה אשה בקב. ליזון מזונות מועטים ויהי תשמיש מצוי לה:

מט' קבין ופרישות. לפרוש מן התשמיש הלכך אין טוב שתלמוד תורה:

חסיד שוטה וכו'. בגמרא מפרש:

הרי אלו מכלי עולם. מפסידים מציאת האדם שמראים לבריות שהם חסידים ואין תוכן כברם:

גמ' ופריך ולא כן סברינן מימר. לעיל דר"ש איצטריך ובאו בה בכולהון אם באו בה כל המים היא נבדקת אבל מקצת המים אין בודקין אותה ואיך תנן אינה מספקת לשתות וכו' משמע דאפילו מקצתן בודקין אותה והך מתניתין ר"ש כדפרישית במתניתין:

ומשני כאיניש דאמר לא הספיק פלוני לשתות עד שנרעד גופו. אע"ג דאיירי לאחר השתיה אלא כיון שנעשה מיד אחר השתייה קאמר האי לישנא ה"ה התנא משתעי הכי:

לקצת ירחין תרי עשר. והתם היה זכות צדקה כמפורש בדניאל:

ה"ג נאמר כל אותן שלש שנים היה עסוק במצות וכ"ה בתוספתא. וה"פ אחאב עסק כל ג' שנים במצות:

וכל אותן שתי שנים. עסק אמנון בתורה לא ידעתי מנ"ל ואפשר שקבלה היתה בידו:

וויידא אמרה דא. והיכן נאמר זה שאחאב עסק במצות ג' שנים:

דכתיב וישבו שלש שנים. מאי וישבו אלא שנתעכבו מלעשות רע כאשר עשו בראשונה אלא עשו הטוב:

ופריך מנחת זכרון כלל. והוה משמע דגם הזכיות נזכרין לה אלא דכיון דכתיב בתר הכי מזכרת עון שהוא פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט משמע דהזכיות אין נזכרין לה כלל וקשה מה אם וכו':

לא נמצא מדת הדין. כלו' היושר:

מקופחת. נכרתת:

מדת פורענות מעוטה. דלעולם מרובה מדת טובה ממדת פורענות:

אלא מנחת זכרון. לאו כללא הוא לטובה ולרעה דמנחת זכרון אינו משמע אלא לטובה דכל זכרונות שבתורה לטובה הן וכדאר"ט בסמוך אלא סיפא מפורש בה מזכרת עון שמזכירין כל עונותיה כדי למעט זכיותיה:

חוץ מזו. מזכרת עון שהוא של פורענות א"נ אמנחת זכרון נמי קאי וקסבר דדיינינן ליה בכלל ופרט ואף מנחת זכרון אפורענות קאי דאין בכלל אלא מה שבפרט:

הא אינו אומר מנחת זכרון אלא לטובה. א"כ ה"פ דקרא מנחת זכרון לטובה אם יש לה זכות אע"ג דמנחה היא המזכרת עון דכל כמה דלא קרבה מנחה לא בדקי לה מיא אפ"ה מזכירה לטובה נמצא שהזכרונות לטובה הם:

אלא סוף המקום פורע בה תחת ניוולה. שתהיה טהורה ונקיה מכל צער ומום שהיו בה ובזרעה וה"פ וטהורה היא ונקתה וגם זרע' (ובזה מיושב קושית הי"מ):

א"כ ילכו כל הנשים. עקרות ויתקלקלו ליחד עם אנשים אחרים כדי שיקנאו להן בעליהן ויפקדו ע"י שתיית המים:

ופריך ולית ליה לר"ש. קרא דכתיב ונקתה ונזרעה זרע בתמיה:

ומשני אית ליה. אלא דמפרש לקרא שיהיה לה זרע כשר וטהור ולא יתערב בזרעה שום פסול ולא יצא עליהן שם רע ובשביל כך לא יסתתרו שרוב נשים יש להם זרע כשר ואומרת אף היא תלד כמותן אפילו בלא שתיית המים:

ובן עזאי. דאמר במתני' חייב אדם ללמד את בתו תורה דלא כראב"ע:

והקבילו. פני ר"י בעיר ששמה בקיעין וי"ע היה שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל:

הכל תלמידך. ואין לנו לדבר בפניך:

מי שבת שם. היום בבה"מ לדרוש. והנשים באות לשמוע. כדי שידעו לקיים המצות אבל ללמוד אין לנשים לבוא וזהו דלא כבן עזאי דאמר אף הנשים ילמדו:

טף למה בא. הלא הם מבלבלים כוונת השומעים:

מטרונה. אשה חשובה:

חט אחת במעשה העגל. עבודותיו שוות לענין אסורא מפני מה אין מיתתן שוות שמתו העובדים בשלש מיתות בסייף שנאמר שימו איש חרבו וגו' ובמגפה שנאמר ויגוף ה' את העם. ובמיתת הדרוקן דכתיב ויזר על פני המים ואמרינן שבדקן משה כסוטה לצבות בטן:

שלש מאות כור מעשר בכל שנה. שר"א כהן היה:

א"ל ישרפו ד"ת ואל ימסרו לנשים. כ"ש שאין למסור להן ד"ת בשביל הפסד ממון דס"ל לר"א אסור ללמוד בתו תורה:

זיבח. או קיטר או ניסך לעגל שאלו הן העבודות שחייבין עליהן מיתה כדתנן בפ"ד מיתות בסייף אע"ג דחייבין עליהן סקילה כיון שעדיין לא נתפרשו להן ד' מיתות ב"ד נידונו במיתת בני נח שהי' בסייף:

טיפח. המכה בידיו כף על כף לשמחה:

ריקד. ברגלו:

שיחק. בפה:

נבדק כסוטה. שאלו עבודות אין בהן מיתת ב"ד אלא בידי שמים נידונו כסוטה. אם היה לבך לשמים או לשם ע"ז:

מבעבע בנהר. שהוא עושה כמין אבעבועות בנהר שקרוב לטבוע:

לכשאחלוץ תפילי אצילנו. שמתירא שיתמסמסו תפילין במים ויבואו לידי מחיקה וזהו חסידות של שטות דאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש כי אולי ימות בתוך שהוא חולץ תפיליו:

ראה תאנה בכורה. בתוך שדהו:

אמר. שלא ליהנות ממנה כיון דאלו היה בה"מ קיים היתה אסורה אף עכשיו שאין בה"מ קיים לא יהנה ממנה וזהו. חסידות של שטות כיון שאמר ליתנה להפוגע בו ראשון אפשר שיעבור על ד"ת אולי ימצאנו אדם שאסור לו להנהותו ועוד אם אינו עושה אלא לשם שמים היה לו לגנזן אלא ודאי שעושה כן לרמות בני אדם שיאמרו שהוא חסיד:

ראה נערה מאורסה. ואיש רץ אחריה ואינו רוצה להצילה בנפשו של רודף שלא לשפוך דם ושוטה הוא דהא מדאורייתא חייב להצילה אפילו בנפשו של רודף כדתנן פ' ד' מיתות הרודף אחר נערה מאורסה ניתן להצילו בנפשו הרודף אחר חבירו להורגו או אחר הזכור או אחר נערה מאורסה ניתן להצילו בנפשו:

זה שהוא מורה קלות על עצמו. לזה נקרא רשע ומורה חמורות לאחרים זהו ערום שיאמרו השומעים שגם לעצמו הוא מחמיר:

הדא דתימר. לא אמרן דעושין כדברי ב"ש אלא קודם שיצא בת קול אבל משיצא ב"ק דהלכה כב"ה אסור לעבור על דבריהם:

ומלעבת בד"ת. דכתיב ותאמר אלי' וגו' שאומרת שהיא צנועה מלאה שתבעה. התשמיש בפיה והיא אינה עושה כן אלא להיות מלעיג בדברי תורה:

כביכול הי' במחשבה. היא לא אמר אלא בלבה היה לומר לו וכדי להעמיד מיעקב שבטים וכיון דגלוי וידוע לפני המקום שכוונתה לשם שמים לא ימנע מלכתוב מחשבתה בקרא:

זה שהוא נותן עצה וכו'. ולפי שחכם להרע הוא היועץ נקרא עצתו מכת פרושים:

כהדא ארמלתא. כהא אלמנ' ר' שובתי. היתה מפזר' מנכסי יתומי' למזונותיה:

אתון יתמיי'. והקריבו משפטן לפני ר"א:

א"ל. ר"א מה לעשות לכם ואתם שוטי' הוציאו כתיבת' ואתם פטורים ממזונותי':

אמר לון נימר וכו'. אמר להן אחד מהשומע דברי ר"א אפרש לכם דבריו שתעשו שתתבע כתובתה בב"ד כיצד עשו עצמיכון כאלו אתם מזבנים קרקעות שהניח אביכ' והיא תתבע כתובת' פן תכלו המעו' ולא תוכל לגבות כתובתה אלא מהלקוחות בדינא ודיינא ואז תפסיד מזונותיה שמשתבעה כתובתה בב"ד אין לה מזונות:

פורנא. כתובתה:

עבדין כן. עשו כן היתומי' כאלו רוצים למכור הנכסים:

ברומשא. בערב באת והקריבה משפטה לפני ר"א ותבעה כתובתה:

אמ'. ר"א זו מכת פרוש' נגעו בה שהשיא אחד להם עצה למכור הנכסי':

יבא עלי. כך וכך אם היתה כוונתי לכך מה שאמרתי נפק כתובה אלא שכוונתי היתה אולי חפצה היא בכתובת' ולא במזונות:

והוה ר'. רגיל ליתן לו אחת לשלשה שנים מעשר עני שהוא ניתן בשנה שלישית כדכתיב בקרא:

חד זמן. פעם אחת הכניסו בו תלמידי ר' עיין הרע ונתנו לו דינר א' למלאו' מאתי' זוז קודם שבא ר' ליתן לו מעשר עני ותנן מי שיש לו מאתי' זוז אסור לה ליטול מעשר עני:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה