קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ב
פיילי. כוס בלשון יוני:
מן הכיור. דכתיב מים קדושים ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי:
רי"א רביעית. דבהכי עדיין ניכר מראה מים ומראה דיו לאחר שנמחקה המגילה דר"י ממעט בכתב המגילה ואלו היה חצי לוג מים לא היה לו מראה דיו ומדאורייתא שיהיה מראה שניהם שוין במים לאחר שנמחקה המגילה בתוכן וכדמפרש בגמרא דמקרא יליף ליה:
כשם שממעט. ר"י בכתב המגילה לקמן במתני' כך ממעט כאן במים:
מקום היה שם. ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:
וטבעת היתה קבועה בה. לאוחזה בטבעתה ולהגביהה משאר רצפה שהיא כולה באבני שיש:
כדי שיראה. צריך שיתן בה שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:
ונתן אל המים. מדלא כתיב ונתן במים אלא אל המים משמע שלא יהא נבלע בתוכן. ה"ג תני חדשה. דבמתניתין ל"ג חדשה וכ"ה בבבלי ל"א תני במתני' חדשה ומתני' מני דר"א:
גמ' דתנינן תמן. בנגעי' ר"פ י"ד גבי מצורע:
מה מים שלא נעשה בהן מלאכה. דהא חיים כתיב:
ופריך ניחא תמן. גבי מצורע שפיר שמעת ליה לר"א דבעינן חדשה מהיקשא דמים חיים:
הכא. גבי סוטה מנא לך דבעינן חדשה הא לא כתיב מים חיים:
אר"י דהוא. ר"א סבר כר"י דבסמוך דגבי סוטה בעינן מים חיים וילפינן כלי מינייהו:
מי מעיין. הן מימי הכיור וכיון דמכיור היה נוטל מים חיים הם:
מכשירין. ליתן לכיור כל המימות אפילו מי מקוה:
ה"ג אשכח תני בכלי חרס חדשה דברי ר"י אית וכו'. וכ"ה בבבלי וה"פ מצי ברייתא דתני בה מפורש דר"י כר"א דבעינן בסוטה חדשה:
אית תניי תני. איכא דמתני בברייתא בכלי חרש למעוטי מקידה והיינו שברי כלי חרס דלאו כלי הוא:
הוון בעי מימר. סברוהו למימר:
מ"ד בכלי חרש לא במקידה ר"ל. דבעי חדשה:
כולה רבנן. כלומר אבל לפי האמת איכא למימר הני תרי ברייתות אליבא דרבנן שנויות:
בשניטל רובה. של כלי והמקיד' אינה אלא מיעוט' של כלי לכך פסול:
לא במפוח'. שהושחר פניו ע"י האור:
ה"נ כול' רבנן מ"ד לא במפוחם שלא הוחזר לכבשן האש ומ"ד במפוחם בשהוחזר לכבשן וחזר לברייתו א"נ ה"פ לא במפוחם כרבנן דכיון דניתן בו מים קדושי' והשם נמחק בהן אין ראוי שיהי' מפוח' ומ"ד אפי' במפוחם כרבנן דבדיעבד לא מעכב וזה נראה דלפי הגהתי ה"מ לאוקמי נמי כולה כר"א דמתניתין אתיא כוותיה:
תמן תנינן. בפרה פי"א:
אזוב שהזה בו. מי חטאת על הטמא מת:
כשר לטהר בו את המצורע. דבעי נמי אזוב כדכתיב ולקח הכהן עץ ארז ואזוב:
זו. מתני' דפרה לאפוקי מדר"א:
ה"ג דתניא ר"א אומר הזה בו על החטאת וכו'. וכ"ה בתוספתא ובתוס' דף טו ע"ב:
פסול למצורע. שהאזוב משתנה קצת ע"י המים:
והלא דין הוא. כלומר למה ליה למתני בברייתא תרתי הא מרישא שמעינן תרווייהו ולא ה"ל למתני אלא שהזה על החטאת פסול למצורע:
ה"ג הזה בה על המצורע אינו דין שיהא פסול לחטא':
מהו שיכשר למצורע אחר. להזאה ולר"א מיבעיא לי':
הדא ר"י ור"ל מודי ביה. כלומר מ"ד כשר איכא לאוקמי ככ"ע כר"י ודאי אתיא דאמר בפירוש בסמוך דכשר וגם ר"ל אפשר דמודי במצורע אחר דכשר דאע"ג דנשתנה קצת כיון דהשינוי נעשה ע"י טהרת מצורע אחר כשר א"נ סתמא דש"ס פליג אר' יוסי וקסבר דטעמא דר"א דפוסל באזוב שהזה בו על טמא מת הוא משום שנעשו בו מלאכה אבל טהרת מצורע אחר לאו מלאכה היא דהא אזוב שהזה בו מי חטאת לטמא מת זה כשר לטהרת טמא מת אחר כמפורש במס' נגעים:
ה"ג ומ"ד פסול הדא לית ר"י מודי ביה דהא ר"י אמר בסמוך דכשר:
שבתי הייתי. היה בשבת אצל ר' טרפון:
ה"ג שהיא של אברית. פי' מין ארז:
וראשה טרף. שיהי' בראשה עלה ל"א שיהי' ראשה שוה ומחולקת כמו ראיתי נחש טרוף:
ועובייה כרביע כרע של מטה. חולק א' לשני' וחוזר וחולק השני' לארבע' הוי עוביו יומא של עץ ארז כא' מהם:
ומזין ושונין ומשלשלין. כדאמרינן שטיהר בו שלשה מצורעי':
ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית. שר"ט שלא בזמן הבית היה:
מי המרים יכול שיהיה מראיהם מראה מים:
ה"ג תלמוד לומר ארר אי ארר יכול מראה דיו וכו'. וה"פ לכך כתיב המאררים שיהיו שחורי' יכול שיהיו שחורי' כדיו ת"ל מי:
שיערו חצי לוג מים מן הכיור. בו ניכר המים והדיו שנמחק מעל המגיל' שקצת שחרו' ניכר בהם:
והא תני. במתני' רי"א רביעית. נמצא שהן שחורים ביותר שאינן מראה מים כלל:
ומשני ר"י כדעתי'. ר"י לשיטתו שהוא ממעט בכתב נמצא דאף ברביעי' המים ניכרי' שאין שם דיו הרבה שהרי הכתב מועט:
תמן תנינן. ביומא פ"ג:
אף היא. הילני המלכה:
שפרשת סוטה כתובה עליה. שלא יצטרך להביא ס"ת לכתוב ממנה מגילת סוטה:
שבשעה שהחמה זורחת. כלומר שמתחלת להזריח היתה ורחת על הטבלא:
היו הניצוצות. הן זהרורין שהחמה זורחת מן המזרח ונוטה נגד ההיכל שהוא לצד מערב:
והיו יודעין שזרחה החמה. והגיע זמן ק"ש כותיקין שקורין עם הנץ החמה:
אל"ף בי"ת וכו'. כלומר ראשי תיבות של פ' סוטה אבל לא כל התיבות שאין כותבין את התורה מגילה מגילה:
ופריך והא תני ככתב שכאן. שעל הטבלא באותו כתב כתב במגילת סוטה:
לא מעובה ולא מידק. אותו כתב שעל הטבלא לא הי' עב ולא דק אלא בינוני כדי שיהיו במים מראה מים ומראה ארר ואלו לא היה הכתב בינוני בטל' מראה אחת מהן שמעינן מיהת דכל הפרשה כתובה על הטבלא דהא כתב על המגילה כמו שכתו' בטבלא. ומשני פתר לה באל"ף שכאן וכו'. באותו כתב שכתוב' האל"ף בטבלא היתה כתובה במגילה ואח"כ גמר התיבה באותו כתב וכן כל התיבות:
כל פרשת סוטה היתה כתובה עליה. דקסבר כותבין התורה מגילה מגילה:
ומתרגם כל דקדוקי הפרשה. שצריך לפרש לה שתבין הפרשה כולה כדי שתודה:
ולמה מים ועפר וכתב. שהרי היה אפשר לעשות הכל בשבועה לבדה:
ומשני מים ממקום שבאת. לכך צריך מים שתחלת יצירת האדם מהזרע שהוא כמים א"נ שבא ממקום יציאת המים מהאדם:
כתב לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון. כדתנן וכל מעשיך בספר נכתבים:
תמן תנינן. בפ"ג דאבות הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עברה. מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון:
באירך. כלומר תחלת מקורך והיינו ממקום שבאת שהוא מטיפה סרוחה:
בורך למקום שאתה הולך. שהוא בור הקבר. ג' דברים צריכין שיהו לשמה. דכתיב גבייהו לה ודרשינן לה לשמה:
וכתב לה. גט כריתות:
ועשה לה. הכהן כל התורה הזאת דכתיב בסוף פ' סוטה:
או תפשה לא ניתן לה. דכתיב גבי שפחה חרופה דגט שחרור של שפחה צריך שיהיה לשמה:
אפר פרה. דגזרה שוה גמירי מהדדי אפר פרה מעפר סוטה דנאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר:
ועפר סוטה. דכתיב אל המים מדלא כתיב במים ללמד דבעינן שיהא נראה על המים:
ורוק יבמה. דכתיב לעיני הזקנים וחלצה וירקה:
אף דם צפור מצורע. ששוחטו אל כלי חרס על מים חיים צריך שלא יתן מים אלא כשיעור שיהא דם צפור ניכר בהן:
בטל. מראהו ברביעית מים:
מבטל את הרביעית. מים שלא יהא ניכר בו לכך היה נוטל רביעית מים חיים לטהרת המצורע:
בדם. דכתיב וטבל אותם בדם צפור השחוטה ובמים החיים:
יכול בדם ודאי. ולא במים:
מי סוטה נפסלין בלינה. דהא ממי כיור אתיין ועוד שנתקדשו בכלי שרת דהא בחצי לוג שבמקדש היו מודדין וכלי שרת מקדשין:
ה"ג יכול מן המונח בקופה. וה"פ אי הוה כתיב ומן העפר אשר במשכן יכול שמביא עפר בקופה לעזרה וממנו נוטל וסגי בהכי:
ת"ל אשר יהיה בקרקע המשכן. מקרקעיתו הוא נוטל:
ה"ג יכול יחפור בדקר. וה"פ אי הוה כתיב אשר בקרקע המשכן ולא כתיב אשר יהיה יכול אם לא מצא עפר תיחוח שנוח לינטל יחפור שם בדקר:
ת"ל אשר יהי'. הא לא הקפיד קרא אלא שיהא מונח על קרקעית המשכן שעה אחת הא כיצד יש שם עפר תיחוח מביא משם:
אין שם מביא. ונותן שם על הקרקע וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים:
אכן את אמרת. לא כך שנויי' הברייתא כדקאמרת אלא הכי את אמרת כדמסיק:
ת"ל אשר יהי' מכל מקו'. מתקן מבחוץ ומכניס להיכל ואין צריך להניח בקרקע ההיכל:
ה"ג בקרקע המשכן לרבות קרקע בית עולמי'. וכ"ה בבבלי בפרקין וה"פ א"כ קרקע למה לי לרבות בית עולמים והיינו המקדש שבירושלים דסד"א משכן דיקא ולא מקדש: