קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ו
מתני' היתה מכוסה בלבנים מכסה בשחורי'. בגמ' מפרש קטליות ענקים שמשימי' סביב הצואר ומפני שהאשה חונקת עצמה בהם כדי שתראה בעלת בשר נקראו קטליות:
נזמים נזמי האף והאזנים:
מעבורים ממנה. דסד"א שיניחו לה הנזמי' והטבעו' אחר שקרעו בגדי' וגלו את לבה שזה יותר גנאי לה כמו שגנאי לאדם ערום שילך במנעלי' ברגליו מלילך יחף קמ"ל דלא:
חבל מצרי. בגמרא מפרש טעמא:
וכל הרוצה לראות יבא ויראה. ודוקא באנשים רשות ואינה חובה אבל בנשים חובה על כל הנשים המצויות שם לבא ולראות כדכתיב ונוסרו כל הנשים:
ושאר כל הנשים מותרות לראותה. חייבין לראותה:
גמ' מתניתא. דתנן היתה מכוסה בלבני' מכסה בשחורים בשאין השחורים נאין לה:
אבל אם היו. השחורים נאין לה:
לא בדא. אינו מכסה אותן בשחורים אלא מכוערים וכדפרישי' במתני' לפי שעשת כמעשה מצרים. שהיו שטופין בזימה:
חבל המצרי מעכב. או דלמה למצוה ואם אין לו חבל המצרי מביא חבל מ"מ ל"א מי בעינן חבל דוקא או דלמה בדיעבד אפילו בצלצול קטן סגי:
כפיפה מצרית מעכבת. ותו קמיבעיא ליה הא דתנן בר"פ שני היה מביא מנחתה בתוך כפיפה מצרית מי בעינן מצרית דוקא או לא:
משל מי הן באין. ותו קמיבעיא ליה חבל וכפיפה משל מי הן באין משל בעלה או משל ציבור:
ופשיט ייבא כיי דא"ר. אתיא כי האי דא"ר אמת המים שהיתה עוברת בתוך העזרה כשצריכין לתקנה:
וחומת העיר. חומת ירושלים:
והכא כן. אף אלו משירי הלשכה הן באין. המקום נוולה. שמגלה כהן ראשה וסותר שערה וקורע בגדיה: