קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה יב
מתני' האומר' טמאה אני לך. באשת כהן איירי שנאסרה על בעלה באונס ולא הפסידה כתובתה והאמינוה חכמים לאסור עצמה על בעלה דכיון דיוצא' בגט נוטלת כתובתה דמספר כתובתה נלמוד לכשתנשאי תטלי מה שכתוב ליכי:
השמים ביני לבינך. בגמרא מפרש:
נטולה אני מן היהודים. שאסרה תשמיש כל ישראל על עצמה:
חזרו לומר וכו'. נתקלקלו הדורות וחשו שהיא משקרת להפקיע עצמה מבעלה:
תביא ראיה לדבריה. ולא מהמנינן לה בלא ראיה:
יעשו דרך בקשה. בגמרא מפרש:
יפר חלקו ותהא משמשתו. דהוי דברים שבינו לבינה ומיפר לעצמו:
גמ' פשיטא שהיא מותרת לביתה. דסד"א אם אינ' מביאה ראיה לדבריה אבל. לביתה מיהת אסורה קמ"ל דאפי' לביתה מותרת דמדינא אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה שהוא משועבדת לו אלא שאמרו אי לאו דקושטא קאמרה לא אמרה טמאה אני דכסיפא לה מילתא טובא והשתא אוקמוה אדינא ומותרת לביתה אם לא הביאה ראיה לדבריה:
לא מסתברא. בתמי' וכי לא מסתבר לומר שאם הי' בעלה חבר שיחמיר על עצמו אע"פ שלא הביאה ראי':
ואם הי'. בעלה כהן שאסורה לאכול בתרומה דשויא אנפשה חתיכא דאיסורא:
אתא. בא מעשה לפני ר"ח באשת כהן שאמרה טמאה אני והתירה לאכול בתרומה דכיון דבעלה חייב במזונותיה לאו כל כמינה לאסור עצמה בתרומה:
אבא ידע רישא וסיפא. אבי יודע המעשה איך נשאל ומה שהורה ר"ח:
איסטרטי'. חיילות:
והטיל ש"ז בין ברכי. ולא נבעלה לכך התירוה לאכול בתרומה אבל באומרת טמאה אסורה בתרומה:
הביאם שלי. רועה בהמות שלי פיתני לאיסורא:
אין הביאם אסור. בתמי' לפיכך אסרה בתרומ':
ופריך הכא. בעובדא דר"י את אמר ואסרה ובדר"ח את אמר ומתירה והיינו לפי מאי דאמר מעיקרא שאפי' אמרה נבעלתי התירוה:
ומשני תמן. התם בר"ח באתה לאסור עצמה על בעלה התירוה שאינה נאמנת הכא בדר"י כבר יצא עליה קלא דאיסורא אלא שהיא סברא שאין הביאם אוסר לכך אסרה:
והן. מתרגלין לבוא. לפיוס או לתשמיש ע"י הסעודה:
תני כלוי אני ממך פרוש אני ממך. שאיני אוכל לך שאיני טועם לך אסור:
ר' ירמיה. הקשה למה לא תני בברייתא נטול אני ממך:
תניתה בסופא. כבר תני לה בסוף מכילתין והיינו משנתינו האומרת נטולה אני מן היהודים אוסרת עצמה על כל היהודים ש"מ דנטול לשון נדר הוא:
נתגרשה. האומרת נטולה אני מן היהודים אפי' למשנה האחרונה אסורה בישראל ותלך ותדבק בערביים שהן שטופי זמה שחשקה נפשה בהם שמסתמא נתנה עיניה באחר:
הוא נתן אצבעו בין שיניה. שקיים לה והשיכה:
ה"ג שכן אם רצה להפר מיפר. הלכך יתן כתובה אם אמר אי אפשי בנזירה:
ה"ג שכן אם רצה להקים מיקם. ואם אמר אי אפשי באשה נזירה תצא' שלא בכתובה שהיא גרמה לעצמה:
דל כן ל"ג:
ה"ג מה כן רבי מאיר ור' יהודה כמשנה הראשונה. דבנדרה היא שתהא נטולה מן היהודים אפילו הכא אם לא היפר לה יתן כתובה אבל לא כמשנה האחרונה דאמרינן שיפר חלקו ואם לא הפר תצא שלא בכתובה דאל"כ מה בין משנה הראשונה לאחרונה דודאי לכ"ע יכול להפר:
ומשני ואפי' כמשנה האחרונה. אתיא ר"מ ור"י:
מפני מה נדרה. בשלמא התם בנזירה סברה מצוה קעבדה אבל הכא מאי מצוה וס"ל למשנה האחרונה דהוה ליה כאלו היא נתנה אצבעה בין שיניה:
ופריך רבי יוסי ורבי שמעון כמשנה האחרונה. ודלא כמשנה הראשונה דכיון דסבירא ליה בנדרה איהי תצא בלא כתובה למה אמרו בנטולה אני מן היהודים יוציא ויתן כתובה:
ה"ג אפי' תימא כמשנה הראשונה מפני מה אינו מיפר לה. וה"פ בשלמא בנזירות י"ל לכך לא הפר לה משום מצוה וכשרואה שאינה יכולה לסבול הנזירות מתחרט ואינו יכול לסבול משא"כ באומרת נטולה אני מן היהודים שאין מצוה בנדרה ה"ל להפר ומדלא הפר מודו דהוא נתן אצבעו בין שיניה לפיכך יתן כתובה:
הדרן עלך פרק אלו נדרים וסליקא לה מסכת נדרים
סוף הספר