קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ד
מתני' קונם שאני עושה ע"פ אבא. קרבן יהא כל מה שאני עושה מלבוא לפי אבא כלומר שלא יהנה אבא ממעשה ידי:
אינו יכול להפר. שאין זה דברים שבינו לבינה:
על פיך א"צ להפר. דמשעבדא ליה ולאו כל כמינה דמפקעא ליה לשעבודא:
יפר שמא תעדיף עליו וכו'. בגמרא מפרש:
גמ' תמן תנינן. כתובות פ' אע"פ:
ה"ז עושה ואוכלת. אין מעשה ידיה קדוש על פיו שתקנו מעשה ידיה תחת מזונות ומתני' בשאינו מעלה לה מזונות א"נ מתוך שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה אין הקדישו חל עליהן:
המותר. פליגי ר"י ורשב"ל בסמוך באיזה מותר איירי:
במותר ה' סלעים פליגין. ר"מ ור"י הסנדלר דתנן פ' אע"פ מה היא עושה לו משקל חמש סלעים ביהודה והיא עושה מותר מן ה' סלעים והקדיש הבעל המותר מחמש סלעים:
דו פתר לה. שהוא מפרש למשנתינו בשמעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף דתנן התם בפ' אע"פ שנותן לה יתר על המזונות בכל שבת מעה כסף לצרכיה:
ותנינן. התם אם אינו נותן מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה. קסבר רשב"ל דר"מ סובר תקנו מזונות תחת מותר ומעה כסף תחת מעשה ידיה הלכך במעלה לה מזונות מותר שלו ויכול להקדיש ומתני' אם אינו נותן וכו' אתיא כר"מ דמעה כסף תחת מעשה ידיה דהיינו ה' סלעים שהיא עושה ור"י הסנדלר סובר דמזונות ומעה כסף תקנו תחת ה' סלעים והמותר לעולם שלה ואינו יכול להקדיש:
במותר לאחר מיתה פליגין. דהוא מפרש למשנתינו בשאינו מעלה לה מזונות א"כ לכ"ע כל מעשה ידיה שלה ולא פליגי אלא במה שהותירה ממעשה ידיה לאחר מיתה ור"י סובר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם דהואיל ואינו זוכה בהמותר אלא לאחר מיתה ה"ל דבר שלא בא לעולם:
אבל במעלה לה מזונות ד"ה קידש. דלכ"ע המותר תחת מזונות ומעה כסף תחת מעשה ידיה:
וכא אינו יכול להפר ל"ג:
ר' מאיר אומר א"צ להפר ר"י הסנדלר אומר שלה ר' עקיבא אומר שלה ר"י בן נורי אומר שלו. לרשב"ל ר"מ דאמר שלו כריב"ן דאמר יפר שמא יגרשנה וכו' אבל כל זמן שהיא אצלו א"צ להפר דהא משועבדת לו דמתני' איירי במעלה לה מזונות דאל"כ מ"ט דת"ק דאמר א"צ להפר הלכך אף המותר שלו ור"י הסנדלר דאמר שלה כרבי עקיבא דקסבר אפי' במעלה לה מזונות ומעה כסף המותר שלה הלכך צריך להפר שמא תעדיף וכו':
ה"ג רבי עקיבא אומר יפר מ"ט. לר"י דאמר במעלה לה מזונות ד"ה קידש פריך מה טעמא דרבי עקיבא דהא מתני' ודאי במעלה לה מזונות איירי אמר רבי בא מתני' בשאסרה מלעשות יותר מה' סלעים. וקאמר רבי עקיבא כיון דאינה יכול לכופה לעשות יותר מחמש סלעים אינה משועבדת לו הלכך יפר שמא תעדיף ותהנ' מן האיס':
לפום כן. לפיכך קאר"ע דיפר:
ריב"ן אמר יפר. שמא יגרשנה וכו' תיפוק לי' שמא תעדיף וכו':
א"ר הילא קסבר ריב"ן דליכא למיחש להכי שיכולה לעשות ה' סלעים מצומצמות:
ה"ג מצומצמות לפום כן אריב"ן יפר. וה"פ הואיל ולא חיישינן לפיכך אריב"ן יפר משום שמא יגרשנה ולא משום שמא תעדיף:
א"ר הילא. בא לפרושי לריב"ן לר"י כיון דעכשיו ליכא למיחש למידי ולרשב"ל עכשיו הכל שלו למה יפר הא לא הוי דבר שבינו לבינה עכשיו ולכשיגרשנה ה"ל כדבר שבינה לבין אחרים שאינו יכול להפר וקא"ר הילא דהיינו טעמו שאף עכשיו הוא צריך להפרה זו דה"ל כדבר שבינו לבינה דלפי שיודעת שאם מגרשה אסורה לו היא מקניטתו ואינו מגרשה לכך יפר ואינה מקניטתו:
ה"ג ואף מקניטתו ואינה מגרשה: