קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ז · הלכה ג
מתני' בשק ביריעה ובחמילה. בגדים גסים ועבים הם ואין בני אדם רגילים להתכסות בהם:
מותר בגיזי צמר. שלא נתכוין אלא לבגד צמר:
הכל לפי הנדר. לפי שעת הנדר. אם ניכר שמחמת כובד משאו נדר מותר להתכסות:
גמ' ובסקורטיי'. חלוק של עור שלובשים העבדנים על בגדיהם:
ובפמליי'. בגד של הפרשים שלובשין אותו למעלה ממתנים עד ירכים ויש לו שנצין:
בפסיקיי' ובפונדה. הם מלבושים של עור:
ומותר באלו. שאין אלו בכלל מלבוש:
קונם כסות שאיני לובש. או שאמר קונם לבוש שאיני מתכסה מהו שיהא אסור במלבוש ובכסות או לא:
מה אית לך. כלומר מהו הלבוש הלזה שראוי להתכסות בו וביוצא ממנו וקאמר כגון הנך עורות שהעור עצמו ראוי לכסות וגם הצמר הדבוקה בו:
כגון אילין סוסרנה. הן כתנות של עור ובהן נוצה מעזים שאינן ראויין להתכסות:
כגון הדין צמר גפן. שהעץ שצמר גפן בתוכו אינו ראוי להתכסות:
כיני מתני'. כן היא מתני' ולא כמו שהיא שנויה אלא כדמסיק:
אסור ללבוש ומותר להפשילן לאחוריו. דלשון עולה עלי משמע לבישה ולא הפשלה: