קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ז · הלכה ב
מתני' אסור בפול המצרי. יבש דדגן כל מילי דמדגן משמע כל שעושין ממנו כרי והאי נמי מדגן הוא:
אסור בכל. מיני קטניות שעושין מהן כרי:
גמ' דגנה דארעא. דגן הבא מהארץ:
דגנה מעבורה. דגן משמע מתבואה והיינו חמשת המינין:
תמן תנינן. פ"ק דחלה:
אסור בהם. בחמשת המינין:
דברי ר"מ. וחכ"א הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהם:
הא הנודר מן הפת וכו'. אמתני' דהכא קאי דלא קאמרי רבנן אלא הנודר מן הדגן אינו אסור אלא בה' מינין אבל הנודר מן הפת ומן התבואה יהא אסור בכל לרבנן:
מתני'. דפ"ק דחלה מוכחת כן דחכ"א הנודר מן הדגן אינו אסור אלא בה' מינין משמע דאתיין לאפוקי מדברי ר"מ שאומר דאף בנודר מן הפת ומן התבואה אסור בה' מינין ואינהו סברי דאינו אסור בה' מינין לחוד אלא הנודר מן הדגן אבל הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בכל:
מה אנן קיימין. הא דתנן התם רמ"א הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בה' מינין במאי עסקינן:
ה"ג אין באומר פת תורה מעתה אף האומר תבואת תורה יהא אסור בכל וכ"ה פ"ק דחלה. וה"פ תבואת התורה אף היין בכלל דכתיב ותבואת הכרם:
אלא חטין ושעורין. ולמה יהא אסור בכל חמשת המינין:
קיימתיה. מתני' איירי באומר פת סתם במקום שאוכלין פת מכל המינין מדגן וקטניות אפ"ה אינו אסור אלא בחמשת המינין שהן עיקר פת סתם בכל מקום: