קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ג
מתני' נדרי אונסין. דמעיקרא לא עלה על דעתו שיארע לו אונס ואדעתא דהכי לא נדר ובכה"ג שהדברים מוכיחים דברים שבלב הוו דברים:
שחלה בנו. וצריך לשמרו:
או שעכבו נהר. כגון שגדל מהפשרת שלגים דלא שכיח ולא ה"ל לאסוקי אדעתיה:
גמ' מפני שחלה. טעמא דחלה בנו הוא דהוי נדרי אונסין הא לא חלה צריך לקיים נדרו ואמאי לימא כלום לא עשית אלא לכבודי זהו כבודי:
דר"מ היה. מתני' אתי כר"מ דתנן לקמן פ"ח האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבנך כור של חטין וכו' רמ"א אסור עד שיתן וחכ"א אף זה יכול להפר נדרו שלא ע"פ חכם ויאמר לו הריני כאלו התקבלתי:
ולמה. לא מוקמי מתני' לד"ה וכי האי דאמר ר"ז לקמן אפלוגתייהו דר"מ וחכמים דדוקא בסתם חלוקין:
ה"ג כיי דמר ר' זעירא:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן:
אם בשהמדיר אומר מפני כבודי. נדרתי שאתכבד שתקבל ממני מתנה והמודר אומר מפני כבודי שכוונתך לכבדני לקבל ממך מתנה לד"ה אינו יכול לומר הריני כאלו התקבלתי:
אם בזה. המודר אומר מפני כבודי וגם המדיר אומר מפני כבודך נדרתי לד"ה מותר אלא ודאי בסתם שאין אנו יודעין כוונת המדיר פליגי ר"מ וחכמים דר"מ סובר סתם כאלו אמר המדיר מפני כבודי וחכמים סברי סתם כאומר מפני כבודך:
כורוסתי בייה. על צרתי אני זועק ואמתני' קאי שזה זועק על שחלה בנו ל"א כורוסתי לשון כורסייה וה"פ על ישיבתו בביתו הוא זועק שאינה אלא מחמת אונס ולא שברצונו הטוב לא בא אל חבירו לאכול: