אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה ב

הלכה א

נדרו שגגות כיצד אמר. קונם עלי ככר זה אם אכלתי אם שתיתי ונזכר שאכל ושתה ובשעת הנדר סבר שלא אכל ולא שתה אינו נדר:

קונם שאיני אוכל ואיני שותה ושכח ואכל ושתה. דבשעה שחל הנדר שהוא בשעה שאוכל ושותה שכח את הנדר מותר דילפינן משבועה דכתיב האדם בשבועה דבעינן שיהא אדם בשעת שבועה כלומר שיהא לבו עליו שיזכור את השבועה וה"ה בנדר:

קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי. היינו נדרי שגגות דכיון שנודע לו שלא גנבה נמצא שלא היה נדר:

אלו ואילו מותרים. קס"ד משום נדר שהותר מקצתו הותר כולו דאינו רוצה שיחול הנדר אלא כעין שנדר וכיון שמקצתו היה שוגג נתבטל כולו:

גמ' ופריך אפשר שלא עבר. בדרך זה כעולי מצרים בתמיה הא אפשר שעברו כל כך בני אדם ולמה תנן שהוא נדרי הבאי:

אלא. הכא במאי עסקינן באומר שראה בראייה אחת בדרך הזה עם רב כעולי מצרים וזהו מן הנמנע:

והא וכו'. כלומר דאלת"ה קשיא והא המלך לוליינס כשירד לבבל ירדו עמו ק"כ רבוא בני אדם שהוא כפל כיוצאי מצרים אלא ודאי כדשנינן שאומר שראה ס' רבוא בראייה אחת:

והא חויא וכו'. אמתני' פריך דתנן אם לא ראיתי נחש כקורות בית הבד וקס"ד גדול כקורות בית הבד הוי נדר הבאי וקשיא האי נחש דהוי בימי שבור מלכא שבלע גמלים:

ה"ג בלע קרוינין וכ"ה בשבועות. וה"פ בלע גמלים ועגלות דכשרצו להרגה מלאו עורו' של גמלים תבן ונתנו בתוכו גחלים בוערות ובלע אותן ומתה שמעינן מינה דהיתה גדולה מקורת בית הבד:

אנא. ראיתי עור נחש שעשו ממנו חיפויין לשמנה ספסלים:

ה"ג אנא חמית משך דחיוי עבד אותו על תמני מססטול' וכ"ה בשבועות:

ה"ג סליק בקרונין דמלכותא. שהיה גדול כל כך שכסה העגלה של מלכות שהיא גדולה מאוד:

ומשני שמואל. מתני' ה"ק באומר שראה נחש מרובע כקורת בית הבד וזהו דברי הבאי שאין גב נחש מרובע:

ה"ג אין תימר במרובע למה לי גדול אפי' קטן. וה"פ אס"ד דבמרובע איירי מתני' למה לי למתני נחש גדול כקורת בית הבד הל"ל סתמא אם לא ראיתי נחש מרובע דהא אפי' קטן מרובע ליתא בעולם:

לית אורחיה וכו'. אין דרך דהך תנא לשנות בנדרי הבאי אלא גוזמא מדבר גדול אע"ג דהוה גוזמא נמי בדבר קטן:

דתנינן. בשבועות פ"ג איזו היא שבועת שוא אם לא ראיתי גמל פורח באויר וה"מ למתני עכבר פורח באויר דהוי נמי שבועת שוא אלא שדרכו לשנות גוזמא בדבר גדול:

אין מרובע מששת ימי בראשית. קס"ד אין דבר נברא מרובע מבריאת העולם:

והתנינן. פ"ו דנגעים:

גופה של בהרת. עיקרה של בהרת כמה תהא גדול':

כגריס האיטלקי מרובע. קס"ד כגריס הגדל באיטליא שהוא מרובע ש"מ דיש בריה מרובע בעולם:

ה"ג כל גרמא אמרה שאינה מרובע וכ"ה בשבועות. וה"פ מתני' עצמה אמרה שאין הגריס הזה גדל מרובע דאל"כ למה תנינן מרובע הא באיטלקי כולן מרובעים אלא ודאי לשיעורו קאמר שתהא הבהרת גדולה כגרי' האיטלקי והכהן הרואה אותה ירבענה להבהרת שתהא מרובעת:

ופריך והא כנעה. דבר אחד ששמו כנעה שגידולו מרובע:

ומשני מלי קיטרין. אינו מרובע ממש שיש בו קשרים:

ופריך והא ארכובא דיעלה. חיה ששמה יעל כדכתיב יעלי סלע שיש לה עצם ארכובה שהוא מרובע:

ומשני עגיל הוא. העצם מלמטה בסופו:

אית דבעי מימר. איכא דאמרי לא אר"ג. אלא שאין בעולם מרובע בבריות בעלי חיים אבל עצם מעצמיו איכא:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

שוא ושקר. בדברות הראשונות נאמר לא תענה ברעך עד שקר ובאחרונות כתיב לא תענה ברעך עד שוא וקאמר שאין בזה סתיר' שבדבור אחד כאמרו מפי הגבור' ואתי לאשמועי' שלוקין על שוא כמו על השקר דסד"א גבי שוא כתיב לא ינקה אפי' בב"ד שלמטה לא ינקה קמ"ל:

זכור ושמור. בדברות הראשונות כתיב זכור את יום השבת לקדשו ובאחרונו' כתיב שמור ונאמרו בדיבור אחד ללמד כל שישנו במצות שמירה ישנו במצות זכירה ונשים איתנהו בשמירה דמצות ל"ת היא חייבות נמי בקידוש היום:

מחלליה מות יומת. משמע אפי' במקדש וכתיב ושני כבשים תמימים שנים ליום אפי' בשבת קאמר דאין זו סתירה שבדבור א' כאמרו א"נ סד"א דכהנים ליתנהו בחיוב שמירת שבת הואיל והותרה עבודה לגבייהו קמ"ל דלא:

ערות אשת אחיך לא תגלה. סד"א אם גירשה לאחר היבום אסור להחזירה קמ"ל יבמה יבא עליה מ"מ דלאחר שיבמה פקעה איסורא מינה א"כ סד"א כיון דכתיב יבמה יבא עליה לאחר שיבמה אחד מן האחין פקע איסורא מינה ומותרת לאחר שגירשה אפי' לאחד מן האחין מן האם של מת קמ"ל ערות אשת אחיך לא תגלה מ"מ:

ולא תסוב נחלה וכו'. דכתיב זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה וסד"א דלא קאי זה הדבר אלא על לא תסוב דכתיב גבי' אבל וכל בת יורשת וכו' נוהג אפי' לדורות קמ"ל דשניהם בדבור אחד נאמרו שאינן נוהגין לדורות ואיכא בין לא תסוב לקרא דוכל בת יורשת דלא תסוב משמע אפי' אם ירשה לאחר הנישואין וכל בת יורשת היינו שירשה קודם הנישואין:

גדילים תעשה לך וכו'. לומר דבמקום גדילים מותר ללבוש שעטנז:

אחת דבר אלקים. בדבור אחד שמענו שני דברים:

וכפטיש יפוצץ סלע. הפטיש מתפוצץ מהסלע לכמה חלקים כך דבר אחד מתחלק לכמה חלקים:

בשנשבע ומחליף. לשנות את האמת כגון אכלתי ולא אכל לא אכלתי ואכל:

ידוע לשנים. אם הדבר ידוע לשנים שאינו כן זהו שבועת שקר אבל אם ידוע לשלשה ה"ל שבועת שוא:

אפי' ידוע לשנים. כאן ועוד אחד בסוף העולם שיודע בו ששקר אמר אפי' אינו שם בשעת השבועה אלא שידע בו קודם השבועה שאינו כמו שנשבע עכשיו ה"ל שבועת שוא:

מה נפיק מן ביניהון. מאי בינייהו:

ה"ג שינה בו בפני שנים והשליכו לים והתרו בו משום שבועת שוא וכ"ה בשבועות:

וה"פ אם נשבע בפני שנים על אבן שהוא כסף והשליך האבן לים שאי אפשר שיראנו אדם עוד והתרו בו משום שבועת שוא:

ע"ד דר"י אינו לוקה. שהרי לא היו שם ג' בשעה שנשבע וא"א שיוודע עוד לשלישי שנשבע לשקר:

ע"ד דר"ל לוקה. שא"א שלא יהיה אחד בסוף עולם שלא נודע לו מכבר שזה אבן:

התרו בו משום שבועת שקר. הדבר בהיפך לר"י לוקה שהרי לא נודע לאחר שנשבע אלא לשנים ולר"ל אינו לוקה:

אפי' ביעה ומרגליתא. אמתני' דפ"ג דשבועות קאי דתנן התם איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על האבן שהוא שיש וקאמר ר' בא אפי' אמר על ביצה שהוא מרגליות נמי הוי שבועת שוא:

ופריך והן אפי'. מאי אפי' דקאמר ר' בא הא היינו שבועת שוא דתנן במתני' אלא. ה"ק ר' בא כגון ביעה וכו':

כאן במעמידין. שאומר בשעת השבועה שלא כיון להבאי אלא שראה ממש אסור ולוקין עליו:

וכאן בשאין מעמידין. שאומר שלא אמר אלא על דרך ההפלגה:

ה"ג אפי' תימא כאן וכאן במעמידין כאן במיחל שבועה על נכסיו שבועה נכסי עלי נכסיו מותרין הא ללקות לוקה וכ"ה גי' הרשב"א. וה"פ נכסיו מותרין דשבועת הבאי היא ומילקי מיהת לקי דהא נשבע לשוא:

עוד היא. אף זו איירי במיחל שבועתו על נכסיו ומותר דתני היינו שנכסיו מותרין:

ה"ג נכסיו מותרין הא ללקות לוקה:

ההן דמשתבע. האי מאן דמשתבע על שנים שהן שנים לוקה משום שבועת שוא:

ההין דחמא. מי שרואה גשמים יורדים ומשתבע שכלי אריגה מתחזקין עכשיו לוקה משום שבועת שוא שהדבר ידוע לכל שמפני החום הן מתפרדים וע"י הגשמים מתחזקים:

ה"ג כלי קורי בריכסון וכ"ה בשבועות. וה"פ כלי קורי כמו כלי קורייס בשבת פ' כל הכלים דף מ"ח וריכסון כמו וירכסו את החשן דמיתרגמינן ויחדון ית חושנא וראיתי בגליון בשבועות שפירש בענין אחר ואין דבריו נכונים:

בולייות. איפרכיות של דוכסים:

לשוא. על שבועת שוא הכיתי את בניכם:

תמן תנינן. פ"ג דשבועות:

שבוע' שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת:

דבר שאילו וכו'. ותני עלה דבר זה בנדרי' אסור שחייב על כל אחת ואחת כדתנן לעיל פ"ב יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה:

ה"ג לא על הדא איתאמרית אלא על הדא. וה"פ לא על דבר זה נשנית ברייתא זו דהא בשבועה איסורא מיהא איכא ועוד כשנשאל על הראשונה חיילא שניי' ואיך תני ובשבועות מותר אלא על משנה אחרת נשנית דתנן התם בפ"ג דשבועות אחד דברים של עצמו וא' דברים של אחרים וא' דבר שיש בו ממש ואחד דבר שאין בו ממש כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני מנה ושלא אתן:

ה"ג ואמר ר' בא וכו' וכ"ה בשבועות:

מאחר שאין בידו לבא. לישבע להבא שבועה שיתן פלוני לפלוני מנה שהרי אינו ברשותו:

אין בידו לשעבר. אף דלשעבר שנתן איש פלוני לפלוני מנה לא הוי שבועת שוא דליחייב עליה ועל זה תני בברייתא חומר בנדרים משבועות דבנדרים כה"ג הוי נדר:

אשכח תני על תרתיהון. ארישא וסיפא דמתניתן דהכא הבאי ושגגות בשבועות אסורי' ובנדרים מותרין. ובשבועות יש גירסא אחרת ושם פירשתיה:

ה"ג מה בא ר"ע להוסיף על דברי בית הלל. וה"פ מאי קמשמע לן ר"ע הא כבר ב"ה אמרו דנדר שהותר מקצתו הותר כולו:

כיי. כי האי דתנינן לקמן פ"ט דמכילתין פותחין בשבתות ובי"ט בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ישאר כל הימים אסורין עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו:

א"ל. ודאי הוסיף ר"ע דאפי' בנדר שצריך חקירה והתרת חכם נמי אמרי' כיון שבטל מקצתו בטל כולו ואלו מדב"ה לא שמעינן אלא בנדר שבטל מעיקרא כדתנן בר"פ דד' נדרים אלו א"צ שאלה לחכם:

משום נדר טעות. התירו ב"ה שאלו היה יודע שאביו ואחיו שם לא היה נודר ולאו משום נדר שהותר מקצתו:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה