אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה א

פרק ג

מתני' ארבעה נדרים. כולהו מפרש להו ואזיל:

קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. קונם דמיו עלי או קונם ככר זה עלי אם אני מוכרו בפחות מסלע שהוא ד' דינרין:

והלה אומר קונם. המקח עלי אם מוסיף לקנות ביתר משקל שהוא שני דינרין:

שניהם רוצין בשלשה דינרין. ולא היה בלבם לשם נדר אלא המוכר נדר לזרז הלוקח שיוסיף דמים והלוקח נדר כדי שיפחות המוכר מדמי המקח הלכך לא הוי נדר אע"ג דדברים שבלב אינן דברים היכא דמוכחא מלתא כי הכא שכן דרך כל מוכרין ולוקחין לעשות אזלינן בתר דברים שבלב:

ראב"י אומר אף הרוצה וכו'. חסורי מחסרא והכי קתני הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדירו נדרי זרוזין הן והרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד ויאמר כל נדרי' שאני עתיד לדור עד זמן פלוני יהיו בטלים:

ובליבד שיהא זכור. מן התנאי בשעת הנדר ודעתו על התנאי שיהיה קיים אז הנדר בטל אבל אם לא נזכר מן התנאי בשעת הנדר ולא בתוך כדי דיבור משעה שנדר הנדר קיים ואצ"ל אם נזכר מן התנאי בשעת הנדר ודעתו שיהא התנאי בטל והנדר קיים שהנדר קיים ופריך וכל הנדרים וכו'. קס"ד הא דתנן ד' נדרים התירו חכמים ה"ק אלו ד' חכמים מתירין אותן אבל נדרים אחרים אין החכמים יכולים להתירן כדמסיק מקרא א"כ למה פרט התנא את אלו:

מתני' הבאי. דבר שאינו כלום והוא בעצמו יודע שאינו כך:

אמר. קונם עלי ככר זה אם לא ראיתי וכו':

תלה הפרשה. פרשת נדרים לאמרה לראשי המטות ללמדך שבהן הנדר תלה שהיכולת בידם להתיר:

ר"י בשם שמואל. יליף מקרא אחרינא דהחכם יכול להתיר הנדר:

פעמים שאינו מקיים. מדקאמר ואקיימ' משמע ברצונו תליא אם רוצה אינו מקיימו כיצד כגון שהתירו החכם:

נשבעתי באפי. משמע שיכול לשאול עליו לפי שמחמת אפו היתה השבועה ש"מ כל שמוצא פתח לנדרו לומר לא לדעת כן נדרתי שיקרני דבר זה שאני רואה הבא לי ע"י נדרי מתירין לו:

וכל הנדרים וכו'. כיון שהפסיק בענין הכתובים חוזר לומר הקושיא הראשונה:

ר"א בשם ר"ח. הגדול משני אלו ד' נדרים התירו חכמים בלי התרת החכם אבל שאר נדרים צריכין היתר חכם:

ה"ג תריהון אמרין אלו אין צריכין היתר חכם. וכדר"א וכ"מ בבבלי ולפי הגירסא שלפנינו ה"פ דמתני' קמ"ל אפי' אלו ד' נדרים צריכין היתר חכם והראשון עיקר:

והרי לא מצינו. במתני' דבעי פתח ולא סגי בחרטה אלא מכאן ממתני' דע"י פתח הוי כעין נדר בטעות דדמיא לארבע נדרים דמתני' וכיון שכן אלו אע"פ שהן נדר בטעות ליבעו היתר חכם:

חגר עלי מותנא. חגור חרב על המתני' כלומר התאזר כגבור חיל להעמיד דבריך דהא תנן במתני' התירו חכמים משמע שהן מותרין בלא שאלה א"נ דברי הנודר הזה הן כנותן חגר על המת דלא מהני כלום:

מתני'. דלקמן פ"ח קשיא לאיסי דסובר ארבעה נדרים נמי צריכין היתר חכם:

אף זה וכו'. דתנן התם קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה בא ונותן לבני כור חטים ואמרו חכמים שאף זה יכול להפר נדרו שלא ע"פ חכם ויאמר הריני כאלו התקבלתי והיינו מטעם דהוה כנדרי זרוזין וכ"מ לקמן פ"ח בגמ' ש"מ דנדרי זרוזין א"צ היתר חכם:

פתר לה. תפרש למתני' כל הנדרים צריכין פתח ממקום אחר אבל אלו א"צ פתח ממקום אחר שפתחן בצידן מ"מ היתר חכם צריך ושלא ע"פ חכם דמתני' דלקמן נמי ה"ק אין החכם צריך לבקש פתח לנדרו:

הדא דאת אמר. לא אמרן דנדרי זרוזין מותרים אלא בשאין מעמידים דבריהם שאמרו בשעת הנדר לא נדרו בדוקא אלא לזרז אבל אם בשעת הנדר נדרו בדוקא אלא שעכשיו הן רוצין לחזור צריך היתר חכם שהרי בשעת הנדר היה פיו ולבו שוין:

היה זה מעמיד וכו'. היה מוכר חפץ לשנים ואמר קונם שאיני פוחת לכם מן הסלע והיה דעתו וכו' לידר לאחד מהם בדוקא ולהשני כדי לזרז מאחר שבטל הנדר לגבי זה שנדר לו לזרז בטל נמי לגבי זה שנדר לו בדוקא:

תלמידי דר"ח אמרו בשם ר' יודן. שאלו היה מוכר חפץ לשנים לוקחים שזה אומר ליתן שלשה וזה אומר ליתן שקל ואמר הלוקח קונם שאיני פוחת לכם מסלע ולזה שאמר בשלשה אינו מעמיד אלא כדי לזרז ולזה שאמר בשנים מעמיד בדוקא נדר:

ה"ג מאחר שבטל דינר אצל זה יבטל עוד וכו' וכ"ה ברשב"א. וה"פ מאחר שבטל נדרו אצל זה שאומר שלשה לפחות דינר ממה שאמר בטל נמי נדרו אצל זה שאמר בשקל ויכול לפחות לו עוד דינר ונותנו לו בשני דינרים שהשקל הוא שני דינרים:

דו פתר לה במעמידין. שהוא מפרש למשנתינו במעמידין בשעת הנדר נדר בדוקא ולא לזרז והא דתנן שניהן רוצים היינו שעכשיו רוצים לחזור מנדרן ואפ"ה מותר וע"כ לומר דמתני' ר"ט דתניא רי"א משום ר"ט אין נזירות אלא להפלאה כלומר אין נזירות חל אלא בדבר ברור בלא שום ספק וה"ה נדרים דהוקשו לנזירות לא חיילי בדבר המסופק כגון שתלה נדרו בתנאי הלכך מוכר ולוקח שתלו נדרים בתנאי אע"ג שעברו על התנאי אין הנדר חל אבל לרבנן דסברי אפי' תלאו בתנאי ועבר על התנאי חייל נדרו ה"נ במעמידין אסורין:

תיפתר. תפרש למתני' דאתיא כדברי הכל אפי' כרבנן ואיירי בשאין מעמידין ומעיקרא היה דעתן לזרז והנדר לא חייל כלל:

אין תימר במעמידין. דאס"ד דבמעמידין איירי מתני' קשיא ליתני ר"ט וראב"י אמרו דבר א' שאין נזירות אלא להפלאה דהא תנן בסיפא ראב"י אומר אף הרוצה וכו' וכל היכא דאמר אף משמע דמודה בקדמייתא:

אית תניי תני. איכא דתני במתני' בדברי ראב"י הרוצה ולא תני אף ואיכא דתני אף הרוצה:

ה"ג מ"ד הרוצה מסייעא לר' אימי מ"ד אף הרוצה מסייעא לר' בא. וה"פ מ"ד הרוצה איכא לאוקמי רישא כר"ט ול"ק ליתני ר"ט וראב"י אמרו דבר א' דהא לא מודה לו ראב"י לת"ק דלא קתני אף:

כיני מתני'. כן היא מתני' ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. מן התנאי שהתנה שיהיו כל נדריו בטלים דכיון דאמר סתם כל הנדרים שאני עתיד לידור בטלים אמרי' דכוונתו שאם ירצה לידור בפני חבירו ולא יהא נודר לחבירו שמבטלו לכך התנה דרך כלל אבל ודאי אין דעתו שאם לא יזכור התנאי בשעת הנדר שיהי' הנדר בטל:

אבל אם התנה בשעת התנאי שכל הנדרים שידור יהיו בטלים אפי' לא יזכור התנאי בשעת הנדר לעולם הנדר בטל אע"פ שאינו זוכר התנאי בשעת הנדר:

בנדרים. הוא דמהני התנאי לבטלו:

ה"ג אבל לא בשבועות דתנאי וכו'. וה"פ בשבועות לא מהני התנאי דתנאי בנדרים ואין תנאי בשבועות:

ופריך כהדא דתני הדיינין. כשמשביעין את האדם אומרין לו הוי יודע שעל תנאי שבלבנו אנו משביעין אותך ולא על תנאי שבלבך ואס"ד דאין תנאי בשבועות למה צריכין להתנות על כך:

ומשני א"ר יודן. לעולם אין תנאי בשבועות ואפי' התנה בלבו אינו מבטל השבועה והא דמתנין שע"ד הב"ד משביעין אותו מפני ההדיוטות עמי הארצות שסוברים דמהני תנאי אף בשבועה וישבעו לשקר לכך מתנין עמהן:

והא כתיב. בשבועה שהשביע משה את ישראל בערבות מואב:

כי את אשר ישנו פה. משמע דמהני תנאי אף בשבועה:

ופריך מה את ש"מ. איך שמעי' מהכא דיש תנאי בשבועות:

א"ל. דדרשי' לקרא הכי את אשר ישנו פה אנו משביעין כדרך אותן אשר איננו פה והן אותן דורות הבאים דודאי אין להם עתה תנאי בלבם כך אתם לא על תנאי שבלבכם אני משביע אתכם ודייק ליה מקרא יתירא דברישא כתיב ולא אתכם לבדכם אני כורת וגו' ש"מ דגם עם הדורות הבאים כורת ברית ולמה לי את אשר איננו פה אלא ללמד שיהיו אשר ישנו פה בלי תנאי כאותן אשר איננו פה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה