קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ג
מתני' יש נדר בתוך נדר. דנדר חל על נדר:
חייב על כל אחת ואחת. ויהיה נזיר שלשים יום אם אמר הריני נזיר סתם ויביא קרבן נזיר ויחזיר להיות נזיר כמספר הפעמים שאומר שיהיה נזיר ובשבועות אינו חייב אלא אחת שאינו חייב אלא מלקות אחד אבל אם נשאל על השבועה הראשונה חלה השנייה וכן אם נשאל על השנייה חלה השלישית ואסור לאכול עד שיתירו כולם ולהכי תנן אינו חייב אלא אחת ולא תנן הרי זו שבועה אחת:
גמ' שבועה שבועה וכו'. קודם שהזכיר שאיני אוכל אמר ג' פעמים שבועה מהו שיהא חייב על כל אחת:
נישמעינה מן הדא. תא שמע דתנן בפ"ג דשבועות שבועה שלא אוכל וכו':
מפני שאמר זו. טעמא שאמר תחלה ככר זו ואח"כ הוסיף ואמר שלא אוכלנה אבל אם אמר שבועה שלא אוכלנה קודם שאמר ככר זו חייב שתים:
שמשית בנדרים. למדתי הרבה דינים בנדרים ובשבועות:
בעי וכו'. רצה חיפה אחיו למבדקו אם בקי הוא בדיני שבועות ושאל לו אם היו לפניו וכו':
וחזר ואמר. שבועה שאיני אוכל שנים אלו הרי נשבע על ככר הראשון שני שבועת וכן כולם:
מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת. כלומר משום כל אחת ואחת שיהא חייב על ככר הראשון חמש ועל השני ד' וכן כולם:
מכיון שהזכיר. על הראשון השבועה הראשונה שאינו אוכל ה"ל כנבלה כלומר כדבר האסור ואין השבועה חלה על האיסורין כדדרשינן לעיל בפרקין מדכתיב להרע או להטיב:
חזר ובדקי'. הדר ושאלו:
ואכל את כולן. מהו שיהא חייב חמש מלקיות או דלמה אינו חייב אלא אחת:
א"ל אינו חייב אלא אחת. דסובר שאין השבועה השנייה חלה כמו שהשיב חיפה דאין השבועות חלין על האיסורין:
שמא אינו פטור. בתמיה וכיון שכן שהוסיף בכל שבועה איסורא הלכך כי אכיל אחת חייב משום שבועה האחרונה וכשאכל השניי' חייב משום שבועה הרביעית וכן כולם:
מסתברא כאחוי דחיפה בבתרייתא. דכיון שאכל האחרונה והפריש קרבן הנך אחרנייתא כחצי שיעור הן ואחצי שיעור לא מיחייב: