קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ג
מתני' קידושי אשה. כותב על השטר הרי את מקודשת לי ולפיכך מותר לכתוב במועד שמתיירא שמא יקדמנו אחר דה"ל דבר האבד:
ושוברין. שאם יאמר הלוה לא אפרע חובך אם אין לי שובר ממך שומעין לו וילך לדרכו ונמצא זה מפסיד מעותיו:
דייתיקי. מתנת שכיב מרע ופי' דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי:
ומתנה. מתנת בריא ואי לא כתיב להו מפסיד המקבל שמא יחזור בו הנותן:
ופרוזבלין. שלא תשמט שביעית ויפסיד את מעותיו וכגון שרוצה המלוה וילך למדינת הים ולא ימצא בית דין אח"כ קודם שתצא שביעית:
איגרת. שום וכו'. כולא מפרש להון בגמרא:
גמ' ופריך ואינו מיצר. במה שמגרש אשתו ולמה קא שרית לכתוב גיטי נשים במועד והא קא מימנע משמחת יום טוב:
שום היתומים. שבית דין שמו נכסי היתומים לשלם לב"ח או לכתובת אשה כדתנן פ"ו דערכין:
מזונות אלמנה. שמכרו ב"ד את הקרקע למזונתה וכותבין מעשה ב"ד על זה:
תמן אמר. התם אמר דכתוב ביה הכי דאתת לפנינו וחלצה נעלו מעל רגלו ימינו וירקה לפניו רוק דמיתחזי על הארץ ואמרה ככה יעשה וגו':
לא רעיינא ליה וכו'. אין רצוני עליו ולא שוה לי ולא חפצתי להנשא לו:
קומפרמיסין. שמקבל על עצמו לקיים מה שיפסקו אילו בוררין וכן הוא בלע"ז:
גיזריי דינין. פסק דין שפסקו הדיינים:
זו שאילת שלום. בין אדם לחבירו ויש בהן שמחת י"ט נ"ל: