קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ד
מתני' אלא לצורך המועד. שהקונה צריך להם במועד בתים לישב בהם עבדים לשמשו בהמה לשחיטה:
או לצורך המוכר. שצריך למעות להוציאן לצורך י"ט:
אין מפנין. כלים או תבואה:
מבית זה לבית אחר. רחוק ממנו מפני הטורח:
אבל מפנה לחצירו. לבית אחר שבאותו חצר דצנעה הוי אבל מבית לבית דרך רה"ר לא:
אין מביאין כלים. שאינן לצורך המועד:
ואם חושש להם. שמא יגנבו מבית האומן:
גמ' ופריך ניחא כולהון. שהן צורך המועד כדפרישית במתני' אלא אבנים מאי צורך המועד אית בהו:
ומשני כהדא וכו'. נמצא דצריך אבנים לבנות כותל הנוטה ליפול:
ופריך ויסתור ולא יבנה. דהא תו ליכא סכנה:
מהו ליקח בתים מן העכו"ם. בארץ ישראל:
א"ל אימת ר' שואל. ודאי בשבת קמיבעיא לך ואנן תנינן בברייתא אפילו בשבת מותר:
כיצד הוא עושה. ריש לקיש סובר משיכה מפורשת מן התורה וכתיב או קנה מיד עמיתך לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכםף ואיך נותן לו הכסף בשבת:
מראה לו הכסף. בשקים ומקנה לו מקומו. או שהעכו"ם לוקחם מעצמו:
לארכיים. בבתי דינין שלהם ואע"ג דאמירה לעכו"ם שבות משום ישוב ארץ ישראל התירו:
שכן מצאנו וכו'. כלומר שמצינו שבשביל ישוב ארץ ישראל מותר לחלל שבת:
וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבעה פעמים. הל"ל וביום השביעי תעשו כן שבעה פעמים אלא ודאי דיום השביעי לא היה יום המעשה ובי"מ לא פי' כן והנ"ל פירשתי:
עד רדתה. כלומר שלא תפסיק במלחמה עד רדתה ול"ל קרא פשיטא אלא ללמד שאף אם אירע שבת בינתים אל יפסיק המלחמה בשביל כך:
במספק ליחיד. בשאינו צריך אלא ליחיד אבל רבים הם שאין להם לאכול דש אפי' בפרות:
שמחה לאדם שהוא דר בתוך שלו. נמצא שזה מעונג י"ט הוא הלכך אפי' מחצר לחצר שרי:
אין מפנין וכו'. כלומר כיוצא בו אין מפנין וכו' והטעם שהבלבול קשה למתים מפני שמתייראים מיום הדין ובשמואל הוא אומר למה הרגזתני וגו':
ובתוך שלו. לפנותו לקברו אצל אבותיו מותר שזהו כבודו ושמחתו:
הדא אמרה. מסיפא דמתני' דתנן אם חושש להן מפנין וכו' שמע מינה סחורה שמתיירא שתאבד מותר לטלטלה ולהפכה במועד: