קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ח
מתני' ההדיוט תופר כדרכו וכו'. כולא מתני' מפרש בגמרא:
גמ' ממלא את המחט. בבת אחת תוחב תחיבות הרבה כמלא אורך המחט ואח"כ מושכה מן הבגד ונמצאו תפירות הרבה במשיכה אחת:
כדרכו אחת אחת. שאיך דרך ההדיוט לתפור מלא מחט בבת אחת:
מפסיע. שאינו תופר ביושר אלא מפזר התפירה ולהכי קרי מכליב שהתפירות רחוקות זו מזו כשיני הכלב:
הרוצענין. אושכפין שאין תימר. ואס"ד דמכליב היינו אחת אחת למה תופר ברוצענין הלא כל דרך אומנותן אינו אלא לתחוב אחת אחת:
אלא. הכא במאי עסקינן מכליב היינו מפסיע:
כל שהוא מזויג את האימריות. שאינו יכול לזווג את שפת החלוק לתפור ביושר:
בתופר כיסין. כשתופר נעשה הבגד כמו כיסין שאינו חלוק זהו הדיוט דמתניתין:
סירוג שתי וערב. שאורגין מטה של חבלים שתי וערב:
מיתוח אם היתה רפה. זה שנארג. ימים רבים ממתחין החבלים:
ולא ידעינן. אם סובר כחזקיה דוקא ור"י פליג עליה דחזקיה בסירוג אלא שפסק כחזקיה שהוא רבי' דר"י או דסובר כר"ח בר בא דסירוג לד"ה שתי וערב:
דתנינן תמן. פי"ט דכלים:
החבל מאימתי הוא חיבור. בתחלה כשאדם מסרג מיטה שלימה משיסרג בה ג' בתים ועדיין החבל ארוך הרבה חיבור הוא לה ואם נטמא החבל נטמא המטה והנוגע בחבל טמא הואיל וסופו לסרגו:
אית לך מימר. וכי אפשר לך לפרש מתני' שתי בלא ערב וכו' א"כ לא מיקרי בית ועוד דא"כ לאו כלום הוא אלא ודאי סירוג שתי וערב:
הכי גרסינן מהו להערים ולסרג. כגון שיש לו מטה שלמה מהו שיערים שאינה רוצה לישן בה אלא במטה חדשה ויהא מותר לסרגה במועד:
רב הושעיה. אוסר דמאן דאית ליה קמח וכי יטחון חיטין ה"נ כיון דאית ליה מטה לא יסרג ל"א מילתא באנפי נפשה היא רב הושעיה מתיר לטחון חיטין אפילו מאן דאית ליה קמח שהחדש עדיף טפי והראשון נראה:
פוק. צא וקנה לנו שיחורין והן מין קטניות לדוך אותן בחול המועד:
אית לן פילחא דמועדא. פילחא מין ריחיים וא"ל וכי יש לנו ריחיים הטוחנ' במועד ל"א וכי יש לנו עבודה במועד והראשון נ"ל:
איקפד עלוי. וכעס עליו ר"ז דסבר דמותר לעשות כן במועד א"כ ר' יונה הוא דאיקפד: