קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ד
מתני' האישות. מפרש בגמרא:
ובשדה הלבן. שחורשין וזורעין אותו לתבואה ואין בו אילנות:
בשדה האילן כדרכו. דמפסדי טפי ולהפסד מרובה חששו ובגמ' מפרש איזהו כדרכו ואיזהו שלא כדרכו:
ומקרין את הפירצה. מפרש בגמרא:
גמ' זו חולדה. שדרה בעיקרי הבתים ואינה רואה את השמש:
נפל אשת וגו'. הרי דקרא קרי לה אשת לכך קורא לה תנא דמתני' אישות:
ופריך הניחא בשדה אילן. דמותר לצודן כדרכו מפני שמפסידה אלא בשדה הלבן מה טעמא הא לא מפסדי מידי:
הסמוכ' לשדה אילן. וחיישינן שמא יצאו משדה לבן ויפסידו האילנות:
כדרכו. כלו' איזהו כדרכו:
תוחב בשפוד. למעלה מגומתן ומרדד האדמה וממעך אותן:
חורדי. כמו חורי:
נוטל. עפר מחור של אלו ונותן לתוך חור של אלו והן מחלקין זה את זה מפני שהן מריחין את העפר ואין מכירין באותו עפר:
והוא שתהא אמת המים עוברת ביניהן. בין שתי חורין דכיון דאיכא הפסק מים ביניהון אין מכירין הני בעפר דהני:
שאינה סגה את העפר. שאין שם סייג וגדר מן העפר שמתחלה בשעת עשיית הגדר עושין גדר וצוברין עפר לפניו:
אבל פירצה שהיא סגה את העפר. ועדיין העפר עומד אסור לתקן פירצה זו בשביעית:
שהיא מכשלת את הרבים. שיש לחוש שתפול לרה"ר ויזקו בה רבים:
גוהה. נוטה ליפול:
ופריך ויסתור ולא יבנהו. דהא תו ליכא סכנה: