אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה ז

הלכה ו

מתני' ולהקטר חלבים ואיברים. דמותרי תמיד של בין הערביים דכתיב בהו היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה:

זה הכלל וכו'. לאתויי סידור שני בזיכי לבונה שנותנים על לחם הפנים:

כשר כל הלילה. לאתויי אכילת פסחים שכשר כל הלילה ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה:

גמ' מהחל לספור וכו'. דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את העומר וגומר יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור וקרא הכי משמע משיגיע ממחרת השבת דהוא יום הביאכם הוכשרה הספירה משעה שתרצה אם בו ביום אם מחר תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה תחל לספור משמע מיד בשעת קצירה תחל לספור:

מעתה. מכאן מוכח דכל הלילה כשר דאס"ד דוקא תחילת הלילה אף כי יצא לו מבעוד יום חוץ לתחום העיר כדי שיעמוד על התבואה שיתחיל מיד כשחשיכה לקצור:

איפשר לו לכוין. בתמיה וכי אפשר לו לכוין שלא להקדים או שלא לאחר אפילו רגע אחת אלא ודאי כל הלילה כשר בין לקצירה בין לספירה אומרין להביא אחרת אפילו ממחובר וקוצרין וטוחנין אותה ביום שלא יאמרו מותר להקריב מנחה טמאה אפילו דיחיד א"נ כיון דאיכא שיריים לאכילה כ"ע מודים דטומאה דחויה היא אפילו בציבור:

הוי פיקח ושתוק. דאף בטומאה כשרה:

שנקצר שלא למצוותו כשר. ומצות קצירה בלילה ולא ביום הלכך הא דתנן במתני' כל הלילה כשר לקצירת העומר דראב"ש היא:

שאין העומר בא מן העלייה. מן התבואה המונחת בעלייה אלא בעינן קצירה לשם העומר דאס"ד דכשר מן העלייה אם נטמא ביום אפשר להביאו מן העלייה ולמה קאמר ראב"ש. לעולם אומרים הוי פיקח ושתוק אלא ודאי כדאמרן:

רבו של אביו. שר"ש תלמידו של ר"ע היה:

דתנינן תמן בפר"א דמילה:

אינה דוחה את השבת. וסובר כרבי ישמעאל דאמר קצירת העומר מצוה ודוחה את השבת ואס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דוחה שבת נקצריה מע"ש אלא ש"מ דנקצר שלא כמצוותו פסול וא"ת לכתחילה מצותו בלילה י"ל אס"ד דדיעבד כשר ביום אין לדחות שבת דקצירה דשבת כדיעבד דמיא:

ועכבן ר"ע בלוד. קס"ד דטעמא דעכבן משום דקסבר דאין קידוש החדש דוחה שבת דלא דריש במועדו אפי' בשבת אם כן קצירת העומר נמי אינו דוחה את השבת:

ומשני מפני שהיו ארבעים זוג. עיכבן ר"ע שכבר היה הדבר ברור לב"ד שנראה החדש:

אבל אם היה זוג א' לא היה מעכבו. דאף הוא דריש אלה מועדי ה' שתהא דוחה שבת:

מקצירת היום. אם נקצר ביום למאי מדמינן ליה אם לנקצר בלילה דרבנן לא דרשי תמימות תהיינה שלא יהיה חסר מהם אפילו רגע אחת אלא אפילו נקצר ביום תמימות קרי להו ומדאורייתא אפילו לכתחלה כשר ביום או כבא מן העלייה הוא דכשר בדיעבד אף אמר נקצר ביום כמו דכשר בדיעבד תבואה הבאה מן העלייה אף על גב דמדאורייתא מצוה לקצור לשם עומר:

אין תימר וכו'. כלומר ונפקא מיניה א"ת דטעמייהו דרבנן דמכשרי קצירת היום משום דסברי דמדאורייתא אין חילוק בין קצירת היום לקצירת הלילה א"כ ליכא אלא חדא פלוגתא בינייהו דרבנן וראב"ש דבבא מן העלייה לכ"ע פסול:

אין תימר כבא מן העלייה. מדמינן רבנן א"כ פליגי בתרתי:

קצירת העומר מהו שתדחה שבת ביום. ט"ז בניסן שלא היו יכולים לקצור בליל ט"ז ולרבנן דסברי נקצר שלא כמצוותו כשר מיבעיא ליה אי הוה בכלל מכשירין ואינו דוחה שבת או דלמא ה"ל כמצוה עצמה ודחיא שבת אבל לראב"ש דסובר נקצר שלא כמצוותו פסול ודאי לא קמיבעיא ליה דמצות קצירתו בלילה:

הא תנינן. במנחות פרק ר"י:

נקצר ביום כשר ודוחה את השבת. וסובר ר' אביי דחדא קתני נקצר ביום ששה עשר כשר לפיכך דוחה את יום השבת אם לא קצרו בלילה ואיפשיטא בעיא דרשב"ל:

ולא קיבלה רשב"ל. דסובר ודוחה את השבת אהקרבה קאי ולא אקצירה א"נ מפרש ודוחה את השבת אקצירת ליל ט"ז קאי:

חזר רשב"ל. מבעיא זו ואפשיטא ליה דקצירה ביום דוחה את השבת:

מן הדא. מהא דתנן במנחות ריש פרק ר"י כל העיירות הסמוכות לירושלים מתכנסות כדי שיהא נקצר בעסק גדול כיון שחשיכה אמר. להם לבני עיירות העומדים שם בא השמש והן אומרים לו הן בשבת אומר להן שבת היום והן אומרים הן והשתא הא דתנן בסיפא ודוחה את השבת אהאי קאי אי אקצירת לילה הרי כבר אמור דבשבת שואל הקוצר לעומדים שם שבת זו אעכ"ל דקמ"ל דאף ביום דוחה קצירה את השבת:

דבר שהוא דוחה וכו'. מיבעיא ליה דבר שקבוע לי זמן ונאמר בו במועדו אם מותר להכין מכשיריו בליל שבת לצורך מחר ובמכשירין שאי אפשר לעשותן מע"ש איירי כגון להחם חמין לצורך מנחות:

והתנינן. בפ"ק דתמיד העמידו עושי חביתין לעשות חביתין דהיינו להחם חמין ושאר צרכיו וזה היה קודם עלות השחר שהרי אח"כ היה תרומת הדשן ואח"כ הפייס ואח"כ אמר הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה ש"מ שבלילה היה מכינין המכשירין ואפילו בשבת ונפשטא הבעי' דמכשירין שצריך לעשות בשבת ביום דוחין את הלילה:

ומשני תיפתר בחול. כי תנן העמידו בחול ולא בשבת ולא תיפשוט:

תני ר"ח וכו'. בסוף תמיד תנן זה סדר תמיד לעבודת בית אלקינו והוסיף ר"ח בברייתא בין בחול בין בשבת היה זה הסדר השנוי בכולא מסכת דתמיד ואיפשיטא בעיין:

והתנינן. במנחות פ"ח:

קצרוהו וכו'. כלומר מהא נמי איכא למפשט בעיין:

והיו מהבהבין אותו. בעודו בשבולין והכל נעשה בלילה:

ר' יוסי אומר. מהא ליכא למפשט דהתם כיון שכבר הותר להתחיל בלילה לקצור דעיקרה בלילה אומרין לו גמור לדחות נמי שבת בהבהוב:

מרוק. גמור כדתנן ביומא קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו:

הגע עצמך שבא. העומר מן התבואה הישנה שבעלייה כגון שאין שם תבואה חדשה ואפ"ה מהבהבין השבלים בליל' אע"פ שלא התחיל לדחות שבת בקצירה:

כיון שלא התחיל במצוה וכו'. מתני' בשקצר בלילה אבל אם הביא מן העלייה באמת אין מהבהבין אותו בלילה בשבת ולא תפשוט:

שעל מהלך לילה ויום. יוצאין בלילה להעיד על עדות החדש ביום דבלילה אין מקדשין החדש הרי שבלילה מחללין השבת לדבר שהוא ביום:

מכיון שהיום צריך ללילה. שביום לחוד א"א להם להגיע למקום הוועד:

כמי שהוא כולו יום. הרי הלילה ג"כ זמנו:

ולא למפרע הוא קדוש. אם באו עדים ביום א' ואמרו ראינו בזמנו בליל שבת נמי מקודש למפרע א"כ למה צריך לילך בלילה:

ומשני מכיון שהוא קדוש למפרע. אין חילוק בין יום ללילה דאף ביום לא היו צריכין לחלל שבת אלא ע"כ לומר דלהעיד כדי לקדש בזמנו נמי מחללין את השבת א"כ חילק בין לילה ליום:

הדרן עלך פרק הקורא למפרע

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה