קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ו
מתני' כל היום כשר. ואף על גב דקיי"ל זריזין מקדימין למצות אפ"ה כל היום כשר:
לוידוי. הפרים פר העלם דבר של ציבור ופר כהן משוח שמתודים עליהם חטאים שהביאו' עליו דיליף כפרה כפרה מיה"כ דהא דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו בכפרת דברים הכתוב מדבר וכפרה ביממא הוא דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם:
ולודוי מעשר. בערתי הקדש מן הבית:
לסמיכה. וסמך את ידו על ראש העולה:
להגשה. מגיש את המנחה תחלה בקרן מערבית דרומית של מזבח כנגד חודו של קרן ואח"כ קומץ:
לקמיצ' ולהקטרה. בהקטרת קומץ קאמר שהוא במנחה כנגד זריקת דם בזבחים ואינה כשרה אלא ביום. אבל הקטר חלבים ואיברים תנן במתני' דכשרים כל הלילה:
למליקה. של עוף:
לקבלה. קבלת הדם:
להזיה. הזיית פרים הנשרפים וכל חטאות הפנימיות וזריקת הדם על המזבח נמי קרי הזייה:
גמ' דכתיב ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם. וכל הני הקרבת קרבן נינהו דאפי' הקטרת הקומץ הקרבה וקמיצה איתקש להקטרה דכתיב וקמץ והקטיר ומליקת הטוף והזייתו הם כאחד והזייתו היא הקרבתו קבלת דם הקרב' קרי לה דאמר מר והקריבו זו קבלת הדם א"נ להקריב כל צורכי הקרבתו משמע וקמיצה ומליקה וקבלה כולן צרכי הקרבה הן דא"א בלא הן והגשה ותנופה אע"ג דאפשר בלא הן מ"מ צרכי הקרבה הן: