אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

מתני' שזה זדונו בידי אדם. שבת יש בה מיתת ב"ד:

גמ' מה ביניהון. מה איכא בין תנא דמתני' לר' יהודה:

לחדד ראשו של שפוד. שנתקלקל בי"ט איכא בינייהו לר"י מותר ולחכמים אסור דה"ל מלאכת מכשירי אוכל נפש:

להוציא אש מהאבנים. לבשל בי"ט איכא בינייהו:

דברזילה. שם מקום:

הוא הדבר. בתמיה וכי זהו הדבר דפליגי ביה חכמים ור"י:

מהו הוא הדבר. על איזה מן האמוראים הוא מתמיה:

ומשני לית לך וכו'. כלומר על שניהם הוא מתמיה דאף ר"י אינו מתיר מלאכה גמורה ואין לך לומר דאיכא בינייהו אלא הך מתני' אבל משיאה ע"ג חברתה. דמשני מדרך חול:

דר"י היא. דמתיר מכשירי אוכל נפש בדבר שאינו מלאכה גמורה:

דאמר ר"י בשם שמואל ד"ה היא. מתני' ואיירי שאינו עושה אלא להעביר שמנוניתה שעליה ולא לחדדה דה"ל כהדחה בעלמא וקמ"ל ר"ח דמתני' במשיאה לחדדה דומיא דמשחיזין ואפ"ה שרי דמתני' כר' יהודה ל"א ה"ק לית לך דקשיא לר"י בר פזי אר"ח דאמר לחדד ראשו של שפוד ביניהן והרי ר"ח הוא דאמר מתני' כר"י ואס"ד דאף מלאכה גמורה מתיר ר"י במכשירין א"כ אף במשחזת נמי מותר ואיך קאמר דמתני' כר"י והיינו דקאמר הוא הדבר:

כל אלו בי"ט וכו'. מתני' היא בפ"ה דביצה וקחשיב דברים שהן משום שבות ורשות ומצוה ובסיפא תנן כל אלו בי"ט אמרו ק"ו בשבת אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ופריך אילין אינון. אוכל נפש לחוד הוא דאיכא בין י"ט לשבת והא איכא אחרנייתא:

סקילה בשבת. לעושה מלאכה במזיד בעדים והתראה וכרת להעושה בלא עדים והתראה ואלו בי"ט אינו אלא בלא תעשה:

מכות בי"ט. העושה מלאכה בי"ט במזיד חייב מלקות:

ובשבת אינו חייב מכות. דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו:

אין תימר וכו'. וא"ת באוכל נפש הוא דאיירי מתני' אבל בעונשין לא קמיירי דמכל מקום בתרווייהו איסורא מיהא איכא עדיין תיקשי לן דאף באוכל נפש איכא בין י"ט לשבת:

והא תנינן. בביצה ריש פ"ה משחילין פירות דרך ארובה בי"ט מי שיש לו חטין ושעורין שטוחין על גגו להתייבש וראה גשמים ממשמשים ובאים התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והן נופלין לארץ דליכא טירחא יתירה ומשום הפסד ממונו התירו לו אבל לא בשבת הרי שמותר לכתחילה בי"ט ואסור בשבת ועוד מהך ברייתא קשיא:

והוא שמל. דקודם המילה אסור לשחוק דאפשר שלא יצטרכו להם:

בחותמות שבקרקע. דלתי פתחי בורות ומערות הסגורות בקשרי חבלים:

שמפקפקין. מנענען:

ומפקיעין. החבל לסתור עבותו וגדילתו דבחותמות הקשורים אין בסתירתן איסור דאורייתא לפיכך מותר בי"ט:

בשבת. אבל שבת מותר לפקפק ואסור להפקיע וכו':

ובכלים. כגון תיבה הנעולה על ידי חבל אפי' בשבת מותר לפקפק ולהפקיע ולחתוך דאין סתירה בכלים:

שניהן שוין. שאין תשלומין אצל מיתה:

יה"כ כשבת בתשלומין. מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש אף יוה"כ שהוא בכרת אם הדליק גדישו של חבירו ביה"כ פטור מתשלומין:

מחויבי כריתו' כמחויבי מיתות ב"ד. כלומר לאו דוקא יה"כ אלא ה"ה שאר חייבי כריתות וכדמסיק בסמוך:

מה נפיק וכו'. מאי נ"מ כלומר מאי איכא בין ר"נ לר"ש הא לתרווייהו חייבי כריתות פטורין מתשלומין:

נערה נדה ביניהון. המאנס נערה נדה איכא בינייהו כדמסיק:

אחות אשתו. המאנס אחות אשתו איכא בינייהו:

על דעתיה. לדעת ר"נ בעינן שהוא חיוב כרת דומיא דשבת שאין היתר לאיסורו לעולם משא"כ נדה שיש לה היתר אחרי טהרתה ואחות אשתו שיש לה היתר לאחר מיתת אשתו:

ה"ג ר"י בר פזי בעא מכות וכרת. עבר עבירה שיש בה מלקות וכרת:

מה אמרין בה אלו תנאי. מי הוה ככרת ותשלומין דלית להו או דלמא קרא דענוש יענש איירי בממון דוקא ולא במלקות:

צריכה לרבנן. בעיא זו צריכה לחכמים לפשטה:

ר' יונה. הקשה ולמה לא פשט בעיא זו מהא דתני רשב"י:

אין מכות אצל כרת. דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא:

מה צריכה ליה. כי קמיבעיא ליה לרשב"ל אבל לר"י דאפי' מלקות ומיתה אית ליה כ"ש מלקות וכרת דאית ליה:

דאיתפלגון. דפליגי ר"י ורשב"ל:

לשם אותו ואת בנו. דאינו אלא בלאו דאו"ב לא תשחטו ביום א' לוקה:

מאחר. שאלו התרו בו משום עכו"ם היה נסקל כי לא אתרו בו נמי לא לקי כיון דאיכא בו צד מיתה ואפי' לא התרו בו פטור דכתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות:

א"ל. אפי' לר"י מיבעיא ליה דבשלמא התם המלקות בא על איסור או"ב ומיתה באה על איסור עכו"ם לכך ס"ל לר"י דלוקה אבל הכא מיבעיא ליה כשהמלקות וכרת באין על דבר אחד כגון שאכל חלב ודם שיש בהן לאו וכרת והתרו בו על הלאו מהו שילקה:

על דעתיה. לדעת רשב"ל דס"ל אפילו לרבנן אין כרת ומלקות בדבר א':

מה. איכא בין הנך תנאי ר"נ ור"ש דילפי חייבי כריתות מחייבי מיתות ב"ד:

לאילין. רבנן דילפי פטור תשלומין מדכתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות:

לאוין. חייבי לאוין דלרבנן אינו לוקה ומשלם ולר"נ ור"ש לוקה ומשלם דאין בהן חיוב נפש:

הבא. על נערה וממזרת שהיא בלאו דלא יבא ממזר אם יש לה קנס:

המצית. המדליק:

ופריך מעתה. מתני' דאלו נערות שיש להן קנס דתני נמי ממזרת נימא דאתיא דלא כרבנן:

תיפתר. תפרש למתני' בממזר שבא על ממזרת דאין בו לאו מחייב קנס לד"ה:

ופריך ואשת אחיו. דתני במתני' דאלו נערות שיש להן קנס ואמאי הרי יבמתו היא שהרי אין לאחיו בנים דעדיין נערה היא וליכא לאוקמי בשאחיו קיים דא"כ נערה מאורסה היא ובסקילה ואין לה קנס:

שהיה לאחיו בנים. מאשה אחרת וארוסתו אינה זקוקה לאחיו לאחר מיתתו וה"ה דה"מ לאוקמי כשגירשה אחיו:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה