אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

מתני' אלא מקרא מגילה. שאם עשאו בראשון שלא יצא:

גמ' מתניתא. הא דתנן שצריך לחזור ולקרות באדר שני דוקא כשעיברו השנה קודם י"ד דאדר ראשון שהיתה תחלת קריאתו שלא כדין:

אבל. אם עיברו השנה לאחר י"ד שהיתה הקריאה מתחלה כדין:

לא בדא. אינו כן ואין צריך לחזור ולקרות באדר שני. ופריך מתניתא מוכחת שאינו כן דתנן קראו וכו' ונתעברה השנה משמע דלאחר הקריאה נתעברה ואפ"ה צריך לחזור ולקרות בשני:

אלא מיכן וכו'. וה"ק פעמים שהוא קורא את המגילה שנית כגון שנתעברה השנה לאחר הקריאה הראשונה והיינו כמתני' רבי ירמיה וכו'. פליג אר' סימון:

מה עשו וכו'. דכתיב כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה משמע שהן לבדם קיימו הדבר ואח"כ כתיב ומאמר אסתר קים משמע שאחרים קיימו מאמר אסתר לכך מקשו מה עשו מרדכי ואסתר:

מקבלים אתם עליכם שני ימים הללו. לי"ט ולקריי' לדורות להיות לנו לשם:

צרתו של המן. שיאמרו האומות שאנו שמחין במפלתן:

בארכיים. בספרי זכרונות שלהם שקורין ארגיפי"ן:

היו מצטערין על דבר זה. לכתוב נקמות עמלק דכתיב הלא כתבתי לך שלשים בס' אלה שמות ובמשנה תורה ובס' שמואל וזה שאמר שלמה דבר ששילשתי לך אי אתה רשאי לרבעה לפיכך אין להוסיף במצוה זו כמו שהוסיפו שאר מצות דרבנן כיון שיש בה קצת סתירה לדברי תורה:

ומצאו אותה. סמך לכתבה בתורה ונביאים וכתובים:

זאת תורה. ונכלל בזה גם משנה תורה שאף היא בכלל זאת התורה דהא במשנה תורה כתיב:

ויכתב ספר זכרון וגו'. הרי שספרי הנביאים קרויים ספרי זכרון:

ונכתב בספר. שכתובים קרויים ספר ולא זכרון:

נאמרה למשה מסיני. שיכתב מחיית עמלק רביעית ודריש לה מדכתיב כתב ללמד שיכתוב בכתובים וזאת זכרון בספר בא ללמד על ג' פעמים שכתובה בתורה ונביאים:

אלא שאין מוקדם וכו'. כלומר ואע"ג דה"ל למכתב כתב שמורה על כתובים בסוף אך כיון דאין מוקדם ומאוחר בתורה לא קפיד קרא על הסדר:

עתידין ליבטל. כיון שאינן אלא לתוכחות ישראל ולעתיד כולם ידעו את ה' מקטנם ועד גדולם ומה שמפורש בהם כמה דינים כבר הם רמוזים בתורה:

ולא יסף. ומתרגמי' ולא פסק ובעשרת הדברות כל התורה כלולה בהן ולדיוקא אתא דדוקא ד"ת אינן בטלים אבל דברי נביאים בטלים:

אף מגילת אסתר. כיום קריאתה:

הלכות. לא יבטלו דכתיב הליכות עולם לו אל תיקרי הליכות אלא הלכות לעולם יהיו:

אמר מוטב שיקדים כספן של בני. שיביאו שקלים במדבר שיכפר על שקליו של המן:

לפיכך מקדימין וקורין בפ' שקלים. קודם פורים לפי ששקלים היו לכפר על מעשה המן:

ר"א בשם ר"ל בכל שנה ושנה וכו'. טעמא דמתני' אתא לפרושי למה קורין אותה באדר שני:

כדי לסמוך גאולה לגאולה. פורים לפסח משום דקשיא טפי הוה לאקדומי באדר ראשון דאין מעבירין על המצות לכך קאמר דסמיכת גאולה לגאולה עדיף:

אותה שנה. שנעשה בו הנס:

מ"ט. כלומר מנ"ל:

הוא חדש אדר. ל"ל אלא ה"ק לחדש י"ב שבכל שנה אבל עתה הוא חדש י"ג:

אדר הראשון תוספת וכו'. מיבעיא ליה איזהו מהחדשים תוס' חדש הראשון או חודש השני:

מה ביניהון. מאי בינייהו:

הכי גרסינן שני כבשי ביניהון והכי פירושא השנים של הכבשים של התמידין ור"ח איכא בינייהו. דכתיב בהו בני שנה ואם היו יתירים מבני שנה היו פסולים:

שנה ארוכה היא. שאותו חדש לא נחשב כלל וכשמגיע ט"ו אדר שני כלתה לו שנה:

אין לו אלא עד חמשה עשר אדר הראשון. שהרי קודם שהגיע להתוס' כבר הגיע להשנה השנייה:

מתניתא אמרה כן. ממתני' איכא להוכיח דאמר ראשון הוא הנוסף:

תנינן תמן. פ"ז דעדיות:

הן העידו. ר"י ור' פפייס:

שמעברין את השנה. שיכולין לעבר השנה עד יום האחרון של אדר ראשון שהיו אומרים שאם עבר פורים דהיינו י"ד דאדר ראשון ולא עיברו שוב אינן יכולין לעבר והעידו דאינו כן:

על תנאי. שירצה הנשיא:

הדא אמרה. זאת אומרת:

אין תימר. דאס"ד אדר שני הוא התוס' א"כ ביום אחרון של אדר הראשון שלא נשאר דבר שקיים על השנה שעברה ואיך יוסיפו עליו אלא ודאי דהראשון הוא הנוסף נמצא שבסוף חדש י"א מוסיפין על על השנה:

תרין אגרין. שני כתבים:

ושפר. והוה ניחא לי ולחבירי להוסיף על השנה ל' יום:

ירח יומין. כ"ט יום:

אדר הראשון תוספת. שהוא לעולם ל' יום:

אדר השני תוספת. שהוא לעולם חסר:

אין וכו'. וקאמר אי מהא ליכא למשמע מיניה מידי מה שעשה עשוי דלא קפדינן אם עשה חדש א' שראוי להיות מלא חסר א"כ ה"נ אף שראוי שיהיה אדר ראשון מלא מ"מ אם עשאו חסר לית לן בה שהרי אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ולא הוה אלא חדש א' מלא:

מצות הנוהגות באדר שני. כגון סדר פרשיות מקרא מגילה ומתנות לאביונים:

שהן שוין בזה ובזה. בי"ד ובט"ו שבראשון ושבשני שבשניהם אסור בהספד ובתענית:

לא אמר אלא הנהיג. אבל אין מורין כן:

כותבין אדר הראשון ואדר השני. כלומר ולא אמרי' דאדר ראשון שבט מיקרי אלא שניהן הן אדר וכותבין בשטרות אדר אלא שבאדר שני כותבין אדר תניין:

כותבין תי"ו. שהיא ראשי תיבת תניין וסגי בזה:

אף שימוע שקלים וכלאים. איכא בין אדר ראשון לשני שאין משמיעין אלא בשני:

ר' חלבו וכו' עד זמן קרייתה. ל"ג:

ויאות. שפיר קאמרת דשימוע שקלים וכלאים אינן אלא בשני:

עד כדון וכו'. עדיין יש בשנה קודם ר"ת ניסן ששים יום ולמה יקדמו כל כך:

עד כדון אינון דקיקין. עדיין הצמחין דקים ואינן ניכרין לידע אם הם כלאים:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה