קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ד
מתני' היבם אינו מאכיל בתרומה. בעודה שומרת יבם דכתיב וכהן כי יקנה נפש קניין כספו וגו' והאי קנין אחיו הוא:
עשתה ששה חדשים. מהנך י"ב חדש הקבועים לה משתבעה הבעל:
או אפי' וכו'. אע"ג דרובא בפני הבעל כיון דלא נתחייב במזונותיה בחייו אינה אוכלת בתרומה:
זו משנה ראשונה. דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה:
אין האשה אוכלת. דחיישינן שמא ימצא בה מום ונמצאת זרה למפרע שהיה מקחו מקח טעות:
גמ' כל ג' חדשי' הראשונים. לאחר מיתת בעלה שאינה יכולה לא להנשא ולא להתייבם כדתנן ר"פ החולץ ניזונית משל בעלה:
עמד יבמה בדין. ואמרה לו או כנוס או חלוץ וברח ניזונית משל יבם:
חלה. לאחר שעמד בדין:
והלך לו למדינת הים. לאחר שעמד בדין:
מוגדת. מושכת כלומר הרי אני מושך ימי אלמנותי בבית בעלי ואיני רוצה להנשא לאחר:
שומעין לה. והיורשים חייבין במזונותיה:
האומר איני חולץ. אלא לייבם ומעכב' כאומר איני מגרש את אשתי שודאי חייב במזונותיה:
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו. והך נמי קניין כספו היא:
דלא כן. דאל"כ שאין זו קרויה קניין כספו א"כ אף שפחתו לא תאכל בתרומה דמה בין זו לשפחה:
לכשיתחייב במזונותיה. דחיישינן שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה אבל משחייב במזונותיה מיחד לה מקום:
שאין הביאה קונה אותה להאכילה בתרומה. אם בא עליה כהן ולא קנאה בכסף אינה אוכלת דבעינן קנין כספו וקידושין נמי לא תפסי בה שתהא מקודשת לו בביאה זו שהרי אין קידושין תופסין בשפחה:
הכסף קונה אותה להאכיל בתרומה. דכתיב קנין כספו הוא יאכל בו:
אשה שהביאה קונה אותה להאכילה בתרומה. דכתיב כל טהור בביתך יאכל אותו:
כל טהור בביתך יאכלנו. משתיכנס לביתך והיינו חופה:
דו יכיל מימר ליה. שהוא בן בג בג יכול למימר ולהשיב על הק"ו מה לשפחה כנענית שנקנית בחזקה וכו':