קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה י
מתני' ובכהנת. שאינו יכול לקיימה משנשבית שאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה כותב לה אפרקינך ואהדרינך למדינתך וחייב לתת לה כתובה אע"פ שבע"כ צריך לגרשה:
הכי גרסינן תפדה את עצמה אילו רשאי לקתה חייב לרפאותה אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי. וה"פ אם אמר תפדה את עצמה אינו רשאי שכבר נתחייב בפרקונה משנשבית ואם לקתה חייב לרפאותה שהרפואה כמזונות ואם אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי שאין אדם חייב לזון גרושתו:
גמ' ה"ג לא סוף דבר שנשבית לאחר מיתת הבעל אלא אפי' נשבית בחיי הבעל אין היורשין חייבין לפדותה. וכ"ה בבבלי ובסמוך מסיק טעמא דרב:
אין כאן אנתתו. שהרי כבר מת:
מה למדינתך ממש ליישוב. מיבעיא ליה אם מחוייב להחזירה לעירה ממש או דלמא מדינתך לאו דוקא אלא חייב. להחזירה ליישוב ולא אפשיטא:
כל מכה שיש לה קצבה. כמה יהיו דמי רפואתה מתרפאת מכתובתה דלא דמי למזונות שאין להן קצבה:
מתרפאת מן הנכסין. שהניח בעלה כמו שיש לה מזונות:
כהדא. כהא:
הדא איתתא. הך אשה חולה שבאה לגבי ר"י לתבוע מהיורשין דמי רפואתה:
א"ל קצץ הוא אביד. אם יש קצבה כמה דמי רפואתה אבדת שאתה צריך להוציא מכתובתך כרשב"ג:
א"ל לא. אינו קצץ:
כעורכי הדיינין. שעורכין הדין לפני הדיינים לזכותו ומטעים זכיותיו וע"י כן יבא לטעון אח"כ שקר:
ומשני יודע היה. רבי יוחנן בהאשה ההיא שהיא כשרה שלא תטעון שקר: