קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ז
מתני' עד שתכנס לרשות הבעל לנישואין. כלומר שתיכנס לחופה לשם נישואין שתהא מסורה לרשות הבעל:
מסרו שלוחי האב. שהיה האב משלחה לו ע"י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם:
גמ' לא סוף דבר. לאו דוקא שנכנסה לחופה אלא אפילו נכנסה לבית שיש בו חופה לצורך חופה יצאה מרשות האב לרשות הבעל:
בעיא. קמיבעיא להו:
דא אמנותא. בית ששמו אמנותא ויש בו טרקלין והוא חדר גדול ובו קיטון והוא חדר קטן ובו החופה ומקיטון יכולים ליכנס לטרקלין ונכנסה לטרקלין מהו שיהא כאלו נכנסה לבית שיש בו חופה או דלמא כיון דקיטון מפסיק בין חופה לטרקלין אינו ככניסה לחופה:
ה"ג להדא מילא. וה"פ אמתני' קאי לאיזה דבר הרי היא כאשתו משמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל:
ליורשה. הוא דמהני מסירה שאם מתה בדרך בעל יורש נדונייתה דאף על גב דקיי"ל אשתו ארוסה מתה אינו יורשה הכא כיון דמסרה אחולי אחיל האב מהשתא מחמת קירוב נישואין אבל לתרומה ולהפרת נדרים שלא בשותפות ולמציאתה דאינה אלא משום איבה ועדיין ליכא למיחש להכי לא מהניא מסירה לחופה:
להפר נדריה. אף לענין הפרת נדרים כבר יצאה מרשות האב משמסרוה שלוחי האב לשלוחי הבעל ולא קרינן בה ואם בית אביה נדרה אלא ואם בית אישה נדרה:
מודה. שאין הבעל מיפר נדרים אלו עד שתיכנס לחופה:
אלא בחנק. ש"מ דלא קרינן בה בית אביה משמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל: