אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל

פרק ח · הלכה ה

הלכה ד

מתני' בולמוס חולי האוחז מחמת רעבון ומסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:

כלב שוטה. מפרש בגמרא:

אין מאכילין מחצר כבד שלו. ואע"פ שנוהגין הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך:

מתיר. קסבר רפואה גמורה היא:

מפקחין עליו. חופרין את הגל ומחפשין אחריו:

גמ' מנין שמאכילין. ביה"כ למי שאחזו חולי רעבון דבלה וצימוקין אפי' הן של תרומה:

ושני צימוקים. ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ג' ימים וג' לילות ש"מ דצימוקים ודבילה משיבין רוחו של הרעב ואין מעכבין אותו אם לא נמצאו אלא תרומה:

כ"ד עשרונות שאכל דוד. דסובר כל לחם הפנים אכל דוד דהיינו י"ב חלות שכל אחת שני עשרונים:

ברעבון אכלן. שאחזו בולמוס והותר לו לאכול:

ר"י. הגיע לו חולי רעבון ואכל כל מה שהיה לפניו:

בקל. אם אין שם דברים המותרים כל צרכו ויש שם דברים האסורין מאכילין אותו תחלה הקל שבהן אולי ישיב נפשו בזה:

מאכילין אותו בתרומה. בסמוך מפרש טעמא:

מאכילין אותו שביעית. לאחר הביעור דטבל במיתה בידי שמים ושביעית בעשה:

חלה וערלה. מיבעיא לן איזהו מהן נותנין לו דערלה אסור בהנאה וחלה עון מיתה:

ואת אמר הכן. להקדים תרומה לנבלה הא מאכילין אותו מן הקל ונבלה קלה מתרומה:

ומשני כמ"ד מאליהן קבלו המעשרות. כלומר מעשרות בזמן בית שני דרבנן וה"ה תרומות ונבלה איסור דאורייתא:

אזניו סרוחות. גדולות וכפולות למטן:

מה עיסקיה וכו'. מה טיביה שנעשה כלב שוטה:

רות תזזית. רוח רעה:

ובודקת בו. אם תצליח בכשפיה. גרמני מבני אשכנז ובלע"ז נקרא גרמניא ל"א על שם שהיה בעל עצמות:

שעקצו חוורבור וחיה. אל תאמין לאדם שאומר לך שנשכו מין נחש ששמו חוורבור שבא מנחש וצפרדע והוא חי:

ובלבד פרדה לבנה. אם בעטה בו אי אפשר שחיה המכה:

מיעוט. דאך מיעוטא הוא לומר דלא לכל אמר שישמרו את השבת:

אית דבעי מימר. סברא הוא דנחלל עליו את השבת כדי שישמור שבתות הרבה:

בשביל ישראל. שיש שם דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב:

עד איכן. בודקין כשמפקחין:

תרין אמורין. פליגי בה:

בהוא דהוה קיים. בדבר שהוא קיום האדם שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו:

בהוא דהוה רבון. בדבר שנתגדל בו שמטבורו נוצר ומשלח שרשיו אילך ואילך:

והנשאל מגונה. שהיה לו לדרוש דברים אלו ברבים שידעו העם קודם מעשה:

בגדולים. שבישראל והם ת"ח:

בני קצרא. אנשי המלכות מפני שאפטרופס של מלך היה:

ולא הניחן. מפני כבוד השבת:

הניחו לגבאי. הצדיק על עצמו דין שמים:

ולאיפרכוס. שר הממונה על החיל:

לא היה צריך לעשות כן. שהרי שנינו עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:

נפתי. עכו"ם ממקום ששמו נפת:

במגורה. בשכונה:

בעי מטפייתה. רצה לכבותה:

א"ל. נפתייא לר' יונה:

בגדך מדלי. במזלך תהא מונחת אוצרי ואם יגיע לו היזק ישלם לו הוא:

א"ל אין. שרוצה לקבל אחריותו ונעשה לו נס וניצולו כולם:

פרס. גלימיה על הגדיש והאש ברחה מן הגדיש:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה