קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ה
מתני' בולמוס חולי האוחז מחמת רעבון ומסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:
כלב שוטה. מפרש בגמרא:
אין מאכילין מחצר כבד שלו. ואע"פ שנוהגין הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך:
מתיר. קסבר רפואה גמורה היא:
מפקחין עליו. חופרין את הגל ומחפשין אחריו:
גמ' מנין שמאכילין. ביה"כ למי שאחזו חולי רעבון דבלה וצימוקין אפי' הן של תרומה:
ושני צימוקים. ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ג' ימים וג' לילות ש"מ דצימוקים ודבילה משיבין רוחו של הרעב ואין מעכבין אותו אם לא נמצאו אלא תרומה:
כ"ד עשרונות שאכל דוד. דסובר כל לחם הפנים אכל דוד דהיינו י"ב חלות שכל אחת שני עשרונים:
ברעבון אכלן. שאחזו בולמוס והותר לו לאכול:
ר"י. הגיע לו חולי רעבון ואכל כל מה שהיה לפניו:
בקל. אם אין שם דברים המותרים כל צרכו ויש שם דברים האסורין מאכילין אותו תחלה הקל שבהן אולי ישיב נפשו בזה:
מאכילין אותו בתרומה. בסמוך מפרש טעמא:
מאכילין אותו שביעית. לאחר הביעור דטבל במיתה בידי שמים ושביעית בעשה:
חלה וערלה. מיבעיא לן איזהו מהן נותנין לו דערלה אסור בהנאה וחלה עון מיתה:
ואת אמר הכן. להקדים תרומה לנבלה הא מאכילין אותו מן הקל ונבלה קלה מתרומה:
ומשני כמ"ד מאליהן קבלו המעשרות. כלומר מעשרות בזמן בית שני דרבנן וה"ה תרומות ונבלה איסור דאורייתא:
אזניו סרוחות. גדולות וכפולות למטן:
מה עיסקיה וכו'. מה טיביה שנעשה כלב שוטה:
רות תזזית. רוח רעה:
ובודקת בו. אם תצליח בכשפיה. גרמני מבני אשכנז ובלע"ז נקרא גרמניא ל"א על שם שהיה בעל עצמות:
שעקצו חוורבור וחיה. אל תאמין לאדם שאומר לך שנשכו מין נחש ששמו חוורבור שבא מנחש וצפרדע והוא חי:
ובלבד פרדה לבנה. אם בעטה בו אי אפשר שחיה המכה:
מיעוט. דאך מיעוטא הוא לומר דלא לכל אמר שישמרו את השבת:
אית דבעי מימר. סברא הוא דנחלל עליו את השבת כדי שישמור שבתות הרבה:
בשביל ישראל. שיש שם דאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב:
עד איכן. בודקין כשמפקחין:
תרין אמורין. פליגי בה:
בהוא דהוה קיים. בדבר שהוא קיום האדם שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו:
בהוא דהוה רבון. בדבר שנתגדל בו שמטבורו נוצר ומשלח שרשיו אילך ואילך:
והנשאל מגונה. שהיה לו לדרוש דברים אלו ברבים שידעו העם קודם מעשה:
בגדולים. שבישראל והם ת"ח:
בני קצרא. אנשי המלכות מפני שאפטרופס של מלך היה:
ולא הניחן. מפני כבוד השבת:
הניחו לגבאי. הצדיק על עצמו דין שמים:
ולאיפרכוס. שר הממונה על החיל:
לא היה צריך לעשות כן. שהרי שנינו עכו"ם שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:
נפתי. עכו"ם ממקום ששמו נפת:
במגורה. בשכונה:
בעי מטפייתה. רצה לכבותה:
א"ל. נפתייא לר' יונה:
בגדך מדלי. במזלך תהא מונחת אוצרי ואם יגיע לו היזק ישלם לו הוא:
א"ל אין. שרוצה לקבל אחריותו ונעשה לו נס וניצולו כולם:
פרס. גלימיה על הגדיש והאש ברחה מן הגדיש: