אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה ז

הלכה ו

מתני' ראשו לדרום ופניו למערב. בדין היה שיהיה ראשו להיכל ואחוריו למזבח אלא שמא יטיל גללים וגנאי הוא להראות בית הרעי שלו לצד המזבח לפיכך היה ראשו לדרום וזנבו לצפון דהכי שפיר טפי ואמצע גופו בין האולם ולמזבח ועוקם ראשו שיהיה פניו למערב:

והכהן עומד. אחוריו למזרח:

גמ' עד כנגד כל המזבח. בצפון שהן ל"ב אמה. שהמזבח ל"ב אמה מקום זה קרוי צפון לשחיטת קדשי קדשים אבל שלא כנגד המזבח לצד מערב ולצד מזרח אע"פ שהוא צפון העזרה אינו צפון לשחיטה דבעינן על ירך המזבח כדכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה:

מכנגד בית החליפות וכו'. שרוחב האולם עודף ט"ו אמה לצפון וכנגדו לדרום ומשך אותו עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח למערב ואותו עודף קרוי בית החליפו' שהיו בהן כ"ד חלונות חלון לכל משמר ששם גונזי' סכינים של קדש וסכין קרי חילף בלשון ערבי:

ה"ג ועד כותל העזרה הצפוני. וה"פ ואויר שבין צפון כותל העודף לבין כותל העזרה:

אר"י לא מצאנו שחיטה כשרה בזר. ל"ג ליה:

ה"ג בכל אתר הוין תניי זורק חוץ מפרה הוון תני שוחט. וה"פ בכל מקום תני שזורק פסול בזר אבל שחיטה כשרה בזר אבל בפרה תיתני אפילו שחיטה פסולה בזר:

לא מצאנו. בשום מקום דשחיטה פסולה בזר אפילו בקדשי פנים וכ"ש פרה דקדשי חוץ היא:

מה הזייה לא הוכשרה באשה כבאיש. דכתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור איש ולא אשה:

אף שחיטה לא הוכשרה באשה כבאיש. וכיון דשחיטת אשה כשרה בכל הקדשים ופסולה הכא ה"ה שחיטת זר פסולה כאן:

ופסולה באשה. אף אתה אל תתמה על השחיטה אף ע"ג דפסולה באשה כשרה בזר:

א"ל תמן. גבי הזיי' לא כתיב כהן:

וליידא מילתא. ולאי זה דבר כתיב איש להכשיר הזר דמסברא איש ואשה שוין אלא ודאי למעט אשה:

ברם הכא. אבל כאן בשחיטה כתיב ושחט אותה לפניו ואי ממעטין אשה ע"כ לומר דאאלעזר קאי וכי היכא דממעטינן מיני' אשה ממעטינן נמי זר ואי מכשרינן זר דדרשינן שיהא אחר שוחט ואלעזר רואה א"כ אשה נמי תיכשר:

צריך כהן. שנאמר ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו וכתיב חוקה בסוף הפרשה לעכב:

ופריך ולמה לא אמר. דגם שעיר של יום הכפורים צריך כהן:

דו קריא וכו'. דהא קרא כתיב ושחט את שעיר החטאת וגו' והביא את דמו וגו' מה הבאת דמו לפנים דוקא בכהן אף שחיטה בכהן ל"א משני כיון דכתיב בקרא ושחט והביא לא איצטריך ר"י לאשמועינן דשעיר צריך כהן בשחיטה:

ובשנייה. בוידוי שנייה שמתודה על פרו כדלקמן פ' טרף בקלפי וי"מ בשנייה אנא בשם כפר נא וכו':

ואומר. בשעיר המשתלח עוונות תחלה ואחר כך פשעים ואח"כ חטאים:

המרדים. העושה להכעיס:

הוא חוזר ומתודה וכו'. בתמיה אם על זדונות ימחלו לו א"צ לבקש שוב על השגגות:

אלא מכיון וכו'. משה התפלל כשיתוודו על העונות ועל המרדים יהיו לפניך כשגגות:

ששה בשני וידויים שהתודה על הפר:

וג'. בוידוי השעיר:

וא' בגורלות. ואומר לה' חטאת:

הקרובים. העומדים סמוך לכה"ג בשעה שמזכיר השם היו נופלין על פניהם:

הרחוקים. לא נפלו על פניהם ואלו ואלו אומרים בשכמל"ו:

אלו ואלו. כלומר אפי' הקרובים לא היו זזים מבית המקדש עד שנשכח מהם השם המפורש ולא ידעו מה שמעו:

זה שמי לעולם. כתיב חסר וקרינן לעלם שיהא נעלם מרוב בני אדם:

בראשונה. היו הכהנים גדולי' אומרים השם המפורש בקול רם:

משרבו הפרוצין. שהיו משתמשין בו אע"פ שלא ידעו אותו על בוריו א"נ שהיו מחללין יה"כ והיו כותבין אותו מיד כששמעו:

ושמעתיו. לשם בן י"ב שהיה הכה"ג מבליע אותו. בנעימות שמנעימים שאר הכהנים היה הכה"ג מבליע אותו שלא ישמע ובשאר ימות השנה איירי א"נ בשם בן ד' איירי ביה"כ ובנעימה שהיו הכהנים מנעימים בשכמל"ו היה מבליע אותו:

מקלל. לבנו בשם המפורש ומת:

אמר. הפרסי שהפסיד שני דברים שהלך בנו וגם אחד שמע ממנו השם המפורש:

אמר. ר' איניוני לר' חנינא בא ואמסור לך השם המפורש:

עאל. נכנס בנו של ר"ח תחת המטה לשמעו גם הוא והיה הבן מתעטש ושמע ר' איניוני קולו אמר מה אתם נוהגין כאן מנהג רמאות זיל לא אמסרנו לא לך ולא לברך והי"מ פי' בהיפך וכאשר פירשתי נ"ל:

חד. רופא היה בציפורי:

ומאן דרגיל ליה ומי שבקי בשם המפורש אינו יכול לאכול וליהנות מן בני אדם דצריך קדושה יתירא א"נ שמא יבא לידי קטטה עמהם ויקללן בשם:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה