אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה ד

הלכה ג

מתני' תמיד קרב. משעת הולכת איברים ואילך קחשיב:

עצמו בכל יום בתשעה. ה' לאברים וא' לקרבים ואחד לחביתין ואחד לסלת ואחד ליין:

בחג. שצריך שני נסוכין א' של יין וא' של מים:

ביד. כהן אחד צלוחית של מים:

בין הערבים. שבכל יום שנים בידם שני גזירים להוסיף על המערכה להרבותם:

הבשר בחמשה. כאיברי התמיד:

הסלת. שני עשרונים היו ושני כהנים:

בד"א. דבעינן כל הני כהנים לכל בהמה:

אם רצה. כהן יחידי להקריב את הכל:

הפשטן וניתוחן. של יחיד ושל ציבור שוין שכשרין בזר:

גמ' וערכו. הכהנים יכול מאה או מאתים כהנים יעסקו בעריכה דוערכו הכהנים רבים משמע:

כל ששמועו מרובה ושמועו ממועט. כגון כאן שמשמע כל הכהנים שישנו שם משמע נמי שני כהנים ואין אנו יודעין כוונת המקרא:

תפשת מרובה לא תפשת. שאומרים אליך הבא ראיה וטול:

תפשת את הממועט תפשת. אם אתה תופש את המועט אין מוציאין אותו מידך שהמועט בכלל המרובה הוא א"נ תפשת מרובה לא תפשת שמא היה לך לתפוש המועט ותפשת שלא כדת אבל במועט תפישתך תפישה שהרי המועט בכלל המרובה הוא:

תני ריב"ב. בא ללמוד ממנהג העולם כשאדם רוצה למדוד דבר מודד במדה שיש לה גבול שיכול לידע בה כמה מדתו אבל אם מודד במדה שאינה כלה לא יגיע אל תכלית כוונתו שהרי אף לאחר המדידה אינו יודע כמה הוא כך אנחנו אומרים שכוונתו המועט שהיא המדה שיש לה סוף:

א"ר נחמיה. נלמוד מדרך המקראות שלא באו לסתום אלא לפרש:

אם אומר ימים. דכתיב גבי זבה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים אם נפרש ימים עשרה עדיין אין אנו יודעין אם האמת כן דאפשר לומר עוד ימים רבים מאלה עד אין מספר:

וכשאתה אומר. שכוונת הכתוב לתפוש המועט דהיינו ימים שנים פתחת שבא הכתוב לפרש ימים שכים:

אם מרובין הן. אי אפשר לומר ימים הרב' דאי ימים מרובין משמע אם כן למה לי רבים אלא ודאי בימים שנים איירי קרא:

רבים. נוסף על ימים יום א' והוא התחלת הריבוי:

יכול רבים עשרה. והוא סוף הריבוי שכל המספר כלול במנין עשרה:

אמר ימים. כלומר כתיב ימים וכתיב רבים מה ימים אינן אלא מספר הממועט והן שנים אף רבים אינן אלא מספר הממועט:

יכול שנים וג'. דמימים מרבינן שנים ומרבים מרבינן שלשה בפני עצמו ונימא דחמשה ימים בעינן:

ומשני וכי נאמר ימים ורבים. שנדע שהן נפרדים זה מזה והלא כתיב ימים רבים וחד מפרש לחבריה שהרבים יהיו מרובין על הימים א' והרי הן שלשה:

וערכו בני אהרן. בא לפרש מנין שתשעה כהנים עוסקין בתמיד וקאמר דכתיב גבי בן הבקר וערכו בני אהרן יכול מאה:

תלמוד לומר. גבי צאן וערך הכהן אותם דמשמע לשון יחיד דכהן אחד עורך הרבה חתיכות:

הא כיצד. יתקיימו שני כתובים הללו:

כהן א עורך שני איברים. נמצא שני הכתובים קיימים שהרבה כהנים עסוקים בו וכהן א' עוסק בשני איברים:

עשרה. השנויים במשנתינו והיינו חמשה כהנים:

וא' בקרביים. שהקרביים הם הרבה וצריכין כהן אחד:

נמצא הטלה. של תמיד:

עולה בששה.כהנים וסולת וחביתין ויין בשלשה הרי כאן תשעה:

הכהנים. ה' דהכהנים לרבות כהן שהוא קרח שכשר מן התורה ואינו פסול אלא משום מראית העין ודלא כתנא דפרק ד' דבכורות דסובר דמן התורה פסול ואיזהו קרח כל שאין לו שיטה של שער מקפת מאזן לאזן ובת"כ הגירסא לרבות הקרבים מיהו בבכורות בבבלי הגירסא כמו ששנוי כאן:

והלא בבן הבקר הכתוב מדבר. לר"ע פריך הא האי קרא וערכו בבן הבקר כתיב ומנ"ל לרבות לתמיד שהוא כבש שטעון ששה ותו הא בן הבקר כ"ד כהנים בעי כדתנן במתני' וכאמר להלן. בצאן וערך הכהן אותם על העצים אשר על האש אשר על המזבח ובתמיד של שחר הכתוב מדבר דאיזהו דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח הוי אומר בתמיד של שחר אף וערכו דכתיב גבי בן בקר בתמיד של שחר מדבר:

אינו צריך. לקרא אלא טעמא אחרינא אית ביה:

ממשמע שנאמר וערכו. שפיר ילפינן שנים אלא דלמא בני אהרן להוסיף. עוד אחד על השנים והכהנים נמי אתי להוסיף אחד וכשאתה נותן מאלו כהן אחד לקטרת שהוא קודם לתמיד של שחר נמצא דסגי בשלשה כהנים להעלות האיברים למזבח.:

ולמה איל וכו'. כלומר ותו קשיא למה איל בי"א:

אלא כדי לעשות פומפי. פרסום לדבר א"כ אף בתמיד כן ולא מקרא יליף:

על שם בבית אלקים נהלך ברגש. כלומר בבני אדם הרבה:

ואת דריש וכו'. כלומר למאי צריך הך קרא וערכו לפר של יחיד דבבית אלקים נהלך ברגש לא מוקמינן אלא לקרבנות ציבור:

הדרן עלך בראשונה

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה