קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ג
מתני' חדשים לקטרת. כך היו מכריזין בעזרה מי שלא זכה כל ימיו בקטרת יבא ויפיס:
חדשים גם ישנים. מי שזכה בפייס פעמים אחרות ומי שלא זכה בו מעולם יבוא ויפיס:
מי מעלה איברים מן הכבש למזבח. כשהיו מוליכין האיברים מבית המטבחים לא היו מוליכין אותו למזבח אלא נותנין אותן מחצי כבש ולמטה במזרח ומפיסין פייס אחר מי מעלה אותן ממקום הנחתן למזבח והיו עושין כן משום ברוב עם הדרת מלך:
גמ' מתני' אמרה כן. הרי מפורש תנן הכי במתני' ולמה לי דר' חנינה:
ומשני א"ר חנינה וכן למחתה. אף במחתה לא שנה בה אדם:
מתניתה אמרה כן. בברייתא תניא הכי:
שני כהנים היו מתברכין בכל יום. וכיון שאף זה שזכה במחתה נתברך ממילא ידעינן שלא שנה בה אדם מעולם כי היכא דלא שנה אדם בקטרת מפני שמעשרת:
ולא הניחה. ידו להקטיר הקטרת:
ופועל ידיו תרצה. אם ידיו בשלימות אפשר שיקויים בו ברך ה' חילו דהיינו ע"י הקטרת דלעיל מיניה דהא יקרא ברך ה' חילו כתיב ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה: