קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ה
מתני' אוכלין בתרומה. אחד כהן ואחד עבד כהן:
וחולקין חלק אחד. בגמרא מפרש:
גמ' שכן עבדי כהנים אוכלין בתרומה. א"כ שניהם מותרים לאכול בתרומה ממ"נ:
הדא היא דתני ר"ח. מתני' מסייעא לר"ח דליכא למימר דקמ"ל שנוטלים חלק אחד קשי' פשיטא אלא ה"ק נוטלי' חלק כאחד אבל לאחד מהם אין חולקין על הגורן וכר"ח שאין חולקין תרומה לנשים ועבדים אא"כ בעליהן עמהן:
מפני הפסול. משום עבד:
ולא פסולות. כגון שפחה משום כהן:
מהו שיביאו. שניהם מנחה אחת ומתנין עליה שתהא קריבה לשם מי שהוא כהן:
ותהא קריבה בכליל. שבמנח' כהן כתיב כליל תהיה אבל מנחת ישראל נקמצת ושיריה נאכלין לכהנים ופשיט תני וכו':
ומתנין עליה. דאי אפשר שיקריבו שניהם מנחה אחת דכתיב נפש כדתנן במנחו' ס"פ המנחו' והנסכי':
שתי מנחות. ומתנין עלייהו אותה שהי' קריבה כליל תהא של כהן והנקמצת של העבד:
ותעלה להם עדות אחת. כעד אחד:
או. אתיא כהא דאר"ז וכו':
ה"ג בשם רב אסי מאחר וכו'. וה"פ כל עדות שאי אתה יכול להזימה כגון שיכולין לומר אף שהדבר שקר לא על פינו הי' ראוי ליהרג אם הוזמו אינן נהרגין ואם לא הוזמו אינו נהרג ע"פ עדותן כיון דלא שייך בהו דין הזמה:
אף הכא כן. עדות שאי אתה יכול להזימה דהא לא ידעינן הי מינייהו כשר שישלם או יענש משום שהעיד שקר: