קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ד
מתני' מתו הכשרים. הודאין:
לבני הכלה. לאשת בן הכלה ודאי:
אחד חולץ. תחלה והדר מייבם אידך ממ"נ אי האי דחלץ הוא בן הכלה וחלץ לאשת אחיו הא אשתריא ליה בהך חליצה ושפיר נסיב לה אידך שהוא בן הזקנה דאשת בן אחיו מותרת לו ואי האי דחלץ הוא בן הזקנה ואשת בן אחיו חלץ לה הויא לה כחולצת מן הנכרי ובן הכלה כי מייבם לה שפיר קמיבם:
גמ' כיני מתני'. כן הוא פירושא דהא דתנן במתני' לבני הכלה היינו לנשי בני הכלה וכן לבני הזקנה דנקט היינו לנשי בני הזקנה:
זאת אומרת. ממתני' שמעינן שמותר אדם לישא אשת בן אחיו ולא אמרי' דאסור בה כיון שיכול לבוא לידי ביטול מצות יבמין שהרי אחיו אסור בה דכלתו אסורה לו לעולם ל"א ממתני' שמעינן דלא גזרי' באשת בן אחיו משום אשת אחיו כי היכי דגזרו בשניות דשאר עריות ופי' זה נראה עיקר: