קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק טו · הלכה ח
ופריך ותהא נאמנת לומר מת חמי. דהא לא תנן לעיל בפרקין במתני' בנשים שאינן נאמנות להעיד אלא חמותה דאמרי קאכלה לעמלי שסופה לירשנה אבל כלה מעידה לחמותה דלא סניא לה:
ומשני לא כן סברוהו למימר. לעיל אמתני' דהכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה וכו' כשם שאינן [צ"ל נאמנות עליה כך היא אינה]נאמנת עליהן דאף היא שונאתן דכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם:
ה"ג תיפתר שהיה חמיה כאן וסיימה. וה"פ שגם חמיה היה שם במקום בנו שהוא בעלה וסיימה ג"כ מן חמיה כדי לאמת דבריה והא דלא מפרש כן במתני' משום דמסתמא דרך הבן להיות אצל אביו: