קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה יא
מתני' לא תחלוץ וכו'. שכל שאינה עולה לייבום אינה עולה לחליצה:
בתולות. גזרינן אטו בעולות וארוסות אטו נשואות:
הנשואות יתארסו. דהא דאסורות עד ג' חדשים הוא משום הבחנה שמא תלד ולא יוודע בן מי הוא הנולד אם ילדה בן ט' והוא בן להראשון או בן שבעה והוא בן להשני אבל באירוסין ליכא למיחש להכי:
והארוסות ינשאו. דהא לא איעבור מהראשון:
חוץ מן הארוסה שביהודה. שהיו מיחדין את הכלה ואת החתן ביהודה קודם כניסתן לחופה כדי שיהא רגיל ומשחק עמה ולא יתביישו זה מזה בבעילת מצוה וחיישינן שמא בעל:
כל הנשים יתארסו. משום דר' יהודה לא מפליג בין אלמנה לגרושה ומתיר לאלמנה ליארס אפילו תוך שלשים יום של ימי אבלה אתא ר' יוסי לאפלוגי עליה בהא ואסר לאלמנה ליארס תוך שלשים של ימי אבלה:
גמ' עד כמה. קאי אהא דתנן פ"ק דנדה רא"א ד' נשים דיין שעתן ואחת מהן מעוברת משיוודע עוברה וקאמר עד כמה זמן ניכר שהוא עובר ומייתי ליה הכא דבמתני' נמי משמע דזמן הכרת העובר עד ג' חדשים:
אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר. וראיה ממש לא הוי די"ל יולדת לשבעה הוא דסגי בג' חדשים אבל יולדת לתשעה משתהי יותר מג' חדשים ותמר יולדת לשבעה הוי א"נ מדכתיב כמשלש חדשים משמע דלא הויין מלאים א"נ מעשה שהיה כך היה לכך קאמר דזכר לדבר מיהא הוי:
אפי' מעוברת רוח. הוי הריון ודיה שעתה ואינה מטמאה מעת לעת למפרע משעת ראייתה:
כמו ילדנו רוח. ש"מ דמעוברת רוח נמי הוי הריון:
תהרו חשש. דבר שאין בו ממש:
אפי' רובו וכו'. כלומר לא בעינן ג' חדשי' שלימים להכרת העובר אלא אפי' אם נתעברה קודם שיצא רובו של חדש הראשון וכו' איכא הכרת העובר:
הן ועיבוריהן. הני ג' חדשים להכרת העובר בעינן שיהו שלימין עם עיבור החדש דהיינו תשעים יום והיינו דר' אסי א"נ סגי בשמנים ותשעה יום דג' חדשים מלאים לא שכיח ופליג אדר' אסי:
אתא עובדא. בא מעשה לפני רבנן דבבל באשה שילדה לאחר שבעה חדשים מקוטעין לנשואיה ולא ידעינן אם היה המעשה שהנישואין היו בי"ג לחדש והלידה היתה בחדש השביעי בי"ז בו או שהיו הנישואין בי"ג בחדש והלידה היתה בי"ג בחדש השביעי:
ה"ג או י"ז מן הראשון וי"ג מן האחרון:
משום ספק ממזרות. לפי שלא היו שלימין ואמרו שנבעלה מאחר כשהיתה ארוסה שאי אפשר לה להתעבר ולילד בזמן כזה והא דחששו לספק ממזר ולא ממזר ודאי דחששו אימר מארוס נתעברה א"נ שהספק היה לחכמים אם היו הנישואים בי"ג בחדש והלידה בי"ז בחדש השביעי נמצא דה"ל רובו של ראשון ורובו של אחרון או שהנישואין היו בי"ז בחדש והלידה בי"ג בחדש נמצא דלא היה רוב לא מן הראשון ולא מן האחרון:
א"ל רנב"י. כהך עובדא בא לפני רבה בר בא והכשיר הוולד:
ופריך אבא בר ווא. דהוה אבוה דשמואל:
פליג על שמואל ברי'. בתמיה דקס"ד כי היכי דמצריך שמואל חדשים שלימים להכרת העובר ה"נ ללידה בעינן חדשים שלימים א"כ ודאי ממזר הוי:
שנייא היא. שאני חדש הכרת העובר מחדשי הלידה דלא בעינן שיהו שלימי':
תמן תנינן. נדה פ' בנות כותים:
וכמה היא קישויה. דלא אתיא לידי זיבה אפי' ראתה כמה ימים זה אחר זה:
אפי' ארבעים וכו'. כל שלא פסקה יום אחד מלראות עד יום הלידה לא הויא יולדת בזוב דאמרי' כל הדמים שראתה מחמת קישוי הלידה באו:
דייה. אם נטהר הקושי חדש התשיעי אבל אם ראתה דם בחדש השמיני בי"א יום של זבה אפי' מקשה והולכת עד יום הלידה ה"ז יולדת בזוב מחמת ג' ימים שראתה בשמיני:
לחדשים מקוטעין. אחד מלא ואחד חסר:
דלכן. דאל"כ ה"ל לר"י למימר דיה שלשי' יום אלא ש"מ דאין קצבה לחדש התשיעי פעמי' מלא פעמים חסר ל"א לחדשים מקוטעין דקסבר ר"י חדש התשיעי גורם לידת הולד דמכי עייל הוה זמן לידה הלכך כל הדמים שרואה בו בקושי מחמת הולד הוא ואפי' איכא שופי בתרייהו ואפי' בתחלת התשיעי הוי מחמת הולד דיולדת לתשעה יולדת למקוטעין לכך קאמר חדשה שזה החדש כולו ראוי ללידתה כ"מ בבבלי בנדה:
לחדשי' שלימין. שיכלו תשעה חדשי' יום אל יום בעת לדתה:
דייה חדשה. ש"מ שכל החדש התשיעי צריך שיהיה במילואו:
סוף דבר עד שתלד. מי אמרינן דוקא כשילדה בן קיימא הוא דתלינן הדם בקישוי הלידה הא אם הפילה הויא זבה או דלמא אפי' הפילה תלינן בקישוי ולא איפשיטא:
היא הכרת העובר היא לידתו. בתרווייהו בעינן שלימין:
ולית. ולא ידעתי ממי שמעתי דבר זה:
ר"י אמרה. בשם שמואל:
ואיקפד. וכעס ר' יוסי לנגדו:
א"ל שכן אפי' יהושע. שהיה קשור ודבוק במרע"ה לא אמר כן למשה רבו ואיך אתה אומר כך לר' בא רבך שאתה מכחישו:
חזר. ר' חזקיה ואמר שאין כונתו להכחישו אלא שבאמת אמרה רבי ירמיה אבל לא אמר כן להלכה אלא כאדם השומע דבר ומקשה עליו והיינו דקשיא ליה לר"י שאבא בר ווא שהכשיר לעיל במקוטעין אס"ד היינו הכרת העובר היינו לידה וכי פליג על שמואל בנו:
או לרע"א. יום לאחר הביאה דתשעה פעמים שלשים יום הן ר"ע וביום ראשון לחודש העשירי יולדת:
או לרע"ב וכו'. דימי קליטת הזרע הן שלשה ומעת הקליט' מתחילין ימי העיבור לפעמים קולטת הזרע ביום הראשון וה"ל רע"א יום וכן כולן:
מנן. ממי שמע ר' דבר זה:
מחלפא שיטתיה דר' בא. קשיין דברי ר' בא אהדדי. תמן. לעיל אמר דחדשי הלידה אינן צריכין להיות שלימין:
והכא אמר הכין. דבעינן שלימין:
כל שהוא בה"י. בסוף הוא רבה כלומר הא דלעיל רבה אמרה והך דהכא רבא אמרה משמיה דשמואל ולא מותבינן גברא אגברא:
חמיתיה מבעית. ראה אותו שהוא בהול ונחפז ללכת ואינו שומע דבריו יפה:
א"ל מהו כן. למה זה אתה מבעית:
והיא. רוצה לילד וצריך אני לרבעה זכר לחממה שלא תצטנן ותמות:
א"ל. ביום פלוני:
וחשב. רב כמה ימים הם עד היום:
א"ל. צריכה היא עוד ימים רבים עד שתלד:
ותני כן. ותניא נמי הכי:
חמרתה פוחתת. לכל הפחות אינה יולדת פחות משנ"ד יום שהם ימי שנות הלבנה:
והמוספת. בעיבורה אינה מוספת משס"ה ימים שהם ימי שנות החמה וזו לא היו לה שנ"ד יום לעיבורה:
פליגא. פליג אהך ברייתא:
ה"ג ביקורת של מלכות הרביעו של בית ר' ממנה שוורים. וה"פ מבקרים זכרים של המלכות אנטונינוס הרביעו של בית ר' פרות הרבה ביום אחד:
ויש מהן שילדו. מיד בכלות י"ב חדש מיום הרביעה ויש מהן שאיחרו לילד לאחר מכאן יותר מי"א יום ש"מ שבהמה גסה אין לה זמן קבועה ללידתה:
ומשני כאן בבהמה טהורה. אין זמנה קבוע כל כך אבל בהמה טמאה כגון חמורה זמנה קבוע או שנ"ד או שס"ה יום:
ופריך והא כתיב הידעת וכו' תספור ירחים תמלאנה וכו'. ש"מ שממלאת ימים ואתרווייהו פריך ארב וריב"ל:
ה"ג עת לדתה חיה טהורה וכ"ה בנדה:
ומשני חיה טהורה כבהמה טמאה. יעלי סלע הוא איל האמורה בתורה גבי חיות טהורות והיא ממלאת ימיה כבהמה טמאה אבל בהמה טהורה אין זמנה קבוע:
ר"מ. והיינו ת"ק דמתני' חשש לאסרה שלא תינשא תוך ג' חדשים משום גרושה שמא יאמר המגרש אלו הייתי יודע שאשתי מעוברת אלו היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה נמצא הגט בטל ובניה מהשני ממזרים לכך צריכה להמתין ג' חדשים עד שיוכר העובר ומשום גרושה גזר בכל הנשים הראויות להתגרש:
רבי יהודה חשש לולד. לידע אם הוא מן הראשון או מן השני כדפרישית במתני' ר' יוסי חשש לגיטין ולולד. כל הראויה לצאת בגט וראויה להוליד היא דצריכה להמתין ג' חדשים אבל בחדא מינייהו א"צ להמתין:
דתנן. בסיפא רי"א הארוסות ינשאו מיד ש"מ דת"ק והיינו ר"מ אוסר בארוסה משום דראויה לצאת בגט:
ה"ג ר"ז בשם ר' גידול ממאנת א"צ להמתין. דליכא למגזר משום גדולה דאין גדולה יוצאת במיאון:
היוצאת בגט. קטנה היוצאת בגט צריכה להמתין דמיחלפא בגדולה:
דר"מ חשש לגיטין. הלכך אפי' קטנה צריכה להמתין:
דר"י חשש לגיטין ולולד. ובאנוסה לא שייך הלכך א"צ להמתין:
צריכות להמתין ג' חדשים. שלא תנשא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע הנזרע שלא בקדושה:
ובדמים. שראתה הגיורת מיד לאחר שנתגיירה וכן השבויה והשפחה:
מטמא מעת לעת. לפני ראייתה כל הטהרות שנגעה בהן:
אבא ה"ל. מעשה שבא לפניו בגיורת אם צריכה להמתין ג"ח:
ופריך דלא כן. אלו לא הורו ליה כן וכי לא הוה ידע ר' אבוה דר' יודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי:
ומשני אלא. בשביל שאמר ר' נראין. ס"ד לומר הלכה כר' יהודה אלא שנראין לו דברי ר' יוסי:
ופריך לא כן. וכי לא כן א"ר בא וכו':
חוץ מעיגול של דבלה. דפליגי ביה ר"י ור' יוסי בתוספתא פ"ד דתרומות וקא"ר עלה נראין וכו' והתם כוונתו שזה מודה לזה אבל בשאר כל המקומות כשאומר ר' נראין עדיין המחלוקת במקומה עומדת א"כ ה"נ אף דקאמר ר' נראין מ"מ הלכה כר' יוסי ומאי מספקא ליה לר' אבוה:
אפי' דבר. ברור שנבעלה מקרוב קודם שנתגיירה מי לא חייש רבי יוסי משום וולד:
וסתם גויות לאו. כודאי בעולות הן בתמיה ואפ"ה מתיר ר' יוסי לינשא מיד:
והורי כר' יוסי. דיתארסו מיד:
והוה ר"ל מצטער. ששגג ר' יוחנן רבו בהוראה זו:
שבקין סתמא. שבק סתם מתני' דתנן כל הנשים לא יתארסו וכו' ועביד כיחידאה והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה:
אשכח. מצא ר"ל ברייתא דתני ר"ח ת"ק דמתני' בשם ר"מ:
ה"ג כד שמע לה וכו':
אמר. יפה יודע הזקן כלומר ר' יוחנן הלכות גיטין ובתענית פ"ב הגירסא ידע פירקי גרמה יודע הלכות השנויות סתם והן כיחידאה וזו היא הגירסא הנכונה:
והכא את אמר הכין. דסתם מתני' ברישא ואח"כ שנה מחלוקת מסברא י"ל כ"ש דהלכה כסתם ולמה א"ר יוחנן דהלכה כר' יוסי:
א"ל לא רבי שנה המחלוקת בלשון סתם אלא ר"ח הוא דתני בשם רבי מאיר הלכך אין הלכה כרבי מאיר:
ופריך מן מה הן וכו'. ר' מנא השיב לו ולאו ק"ו הוא ומה היכא דשנה ר' המחלוקת ואח"כ שנה הסתם הלכה כסתם כ"ש היכא דר' לא תנה המחלוקת אלא אחרים שנו הסתם בלשון מחלוקת פשיטא דהלכה כסתם:
ה"ג אתר דלא אשכח וכו':
אתא ר"ח וכו'. ותנו בפי' אפי' שנו אחרים המחלוקת בלשון יחיד הלכה כסתם:
ולמה הוא וכו'. כלומר והדרא קושיא לדוכתה למה פסק ר' יוחנן כיחידאה:
הדא דתימר הא דאמרת הלכה כסתם בשאין המחלוקת שנויה אצל הסתם אבל כשמחלוקת שנויה אצל הסתם לא בזה הלכה כסתם:
הדא תימר. דהלכה כסתם כשהמחלוקת היא בין יחיד ליחיד אבל אם רבים פליגי על היחיד לא בזה הלכה כסתם ולא קאי אמתני' דהכא אלא כללא קאמר:
כל מקום ששנה. ר' סתם משנה היא דעת חכמים דהיינו רבים:
ה"ג עד שיפרש לו רבו. שהן אתיין כיחידאה:
לא דרשב"ל פליג. על ר' יוחנן רבו מסברא או מקבל':
אלא. שהוא ראה שרוב סתם משניות אתיין כר"מ לכך סובר דכללא הוא:
הידינו רבה. איזה רבי יפרש לו אם רבו דברייתא שימצא ששנה ר"ח בברייתא דהך סתמא יחידא' היא או רבו ממש הלומד עמו:
ומשני לית מילתא וכו'. וכי לא מוכח מדברי ר"ל דמייתי בסמוך דרבו דברייתא יפרש לי:
ה"ג כד שמע דתלי לה:
אמר אולפן קביל וכו'. כלומר למה היה מצטער מתחלה ה"ל להשיב לעצמו מסתמא כך קיבל ר' יוחנן מרבו דמתני' יחידאה היא אלא ש"מ מן רבה דמתני' צריך שיקבל והוה מצטער עד ששמע דכן תנא ר"ח הי' מתנחם שר"י בקי בברייתות ויודע איזה משנה נשנית כיחידאה:
החולצת מונה. ג' חדשים משעת מיתת בעלה ולא משעת חליצה:
היוצאת בגט מונה. ג' חדשים משעת נתינת הגט אע"ג דמשעת כתיבה לא נתייחד עמה דא"כ ה"ל גט ישן אפ"ה אין מתחילין למנות אלא משעת נתינה:
וניחוש לה לגט ישן. וה"ל גט פסול ותהא אסורה לעולם:
היו שני גיטין. שכתב לשתי נשיו:
ואחד נכתב לאחר זמן. של ראשון ג' חדשים וניתנו שניהם ביום כתיבת גט האחרון:
לזו. שזמנו של גטה ביום הנתינה את אוסר עד שתמתין ג"ת ולזו שזמנו של גטה לפני ג"ח את מתירה להנשא מיד ודמיא מילי דרבנן כחוכא ואטלולא ולא ישמעו להן בני אדם על כך:
מן דהוה. מאי דהוה מקשה רב לשמואל הקשה נמי ר"ח לר"י ומאי דהוה מקשה ר"י לר"ח הקשה נמי שמואל לרב:
וכמה הוא האיבול. של האלמנה שלשים יום דאיתתא בכל דהו ניחא לה ולאחר שלשים כבר נשכח בעלה ממנה:
אבל באנשים ג' רגלים. כדי שתשקע הראשונה מדעתו בשעה שהוא עם השנייה וקבעו זמן ג' רגלים אע"פ שאין זמן הרחקת ג' רגלים שוין מ"מ שמחת הרגלים מסייעין להשכיחה מדעתו:
אבל אם אין לו בנים. מותר מיד לאחר שבעה כדי לקיים מצות פריה ורביה:
בשיש לו מי שישמשנו. כגון בתו או כלתו:
אבל אם היו בניו קטנים. מותר מיד משום פרנסתן:
ה"ג אע"פ שכנסה לא הכירה עד לאחר ל' יום. זו היא גירסת הר"ח וכ"ה במסכת שמחות אבל גירסת הרא"ש במ"ק פ"ג אע"פ שכנסה לא הכירה עד לאחר ג' רגלים:
לא הכירה. היינו שלא בא עליה: