אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה ז

הלכה ו

מתני' ואינו יודע איזו קידש. אסור בשתיהן משום דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה:

חולץ לשתיהן. דלא ידע איזו יבמתו ומיחלץ לחדא וליבומי לאידך לא אפשר דאחות חלוצתו היא ואסורה לו מדרבנן בחייה וייבומי ברישא נמי לא דדלמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:

היו לו שנים אחד חולץ. תחלה לאחת והשני אם רוצה לייבם לשני' מיבם שאם זו יבמתה שפיר ואם היא אחותה אינו פוגע באחות זקוקתו משום דחליצה דהך אפקעתא לזיקה:

קדמו וכנסו. קודם שנמלכו בב"ד אין מוציאין אותן מהן דכל חד וחד אמר אנא שפיר נסבי וא"נ הוה איפכא שהראשון שכנס ליבום כנס אחות זקוקתו האי שעתא הוא דעבד איסורא ומשבא אחיו וייבם השניי' שהיא יבמתו פקעה זיקתה למפרע מאידך:

גמ' ופריך בכל אתר. בכל מקום אתה אומר שאין חליצה אחר חליצה בשתי יבמות הבאות מבית אחד כדתנן לקמן פר"ג:

והכא אמר הכין. וכאן אתה אומר שחולץ לשתיהן:

ומשני כאן בודאי. ששתיהם הן מבית אחד הוא דאמרינן אין חליצה אחר חליצה:

כאן. במתני' ספק הוא אם הן שתי יבמות יש חליצה אחר חליצה:

ופריך בכל אתר. בכל מקו' אמרי' כשיש יבום אין חליצה והכא מצרכינן לייבו' וחליצ':

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה