קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ה
מתני' המטמא טהרות של חבירו. כגון תרומה:
והמדמע. תרומה בחולין של חבירו ומפסידן שאסורין לזרי' וצריך למכרן לכהנים בזול:
והמנסך יין חבירו. בגמ' מפרש לה:
פטור. מתשלומין:
גמ' ר' יודן לא. בא פעם אחת לבית המדרש והגיע בר' מנא וא"ל מה חידוש אמרו בבה"מ:
אינו כעושה מעשה. דהיזק שאינו ניכר הוא ולאו שמיה היזק א"נ דוקא מטמא סובר ר' יוסי דאינו כעושה מעשה לפי שאינו עושה דבר בגופו ובמזיד חייב משום קנס:
מן הדא. ומייתי ראיה לדבריו מהא דתנן פרק הגוזל עצים גזל תרומה ונטמאת אומר לו הרי שלך לפניך ואי כעושה מעשה הוא יהא חייב לשלם דמי טהורה:
א"ל. לעולם כעושה מעשה הוא ומתני' בשנטמאת מאיליה אבל המטמא בידי' חייב וליכא למפשט מינה כלום:
דהיא מתני'. אלא מהא מתני' דתנן בכורות פ"ד איכא למשמע בהיפך דהוה כעושה מעשה:
טיהר את הטמא. מה שעשה עשוי וישלם מביתו:
במגיע לידו. שהביא לפניו טהרות לישאל עליהן ואמר טמאות הן וכדי להעמי' דבריו שלא יתתקפו עוד בטומאתן נגע בהן בשרץ לפיכך הואיל וטימאן בידים חייב לשלם ש"מ דהמטמא כעושה מעשה:
ה"ג ר"י בר רבי אומר בדין היה שאפי' שוגג יהא חייב ולמה אמרו פטור כדי שיודיע. וה"פ אפילו שוגג חייב דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ולא חילוק הכתו' באדם המזיק בין שוגג למזיד דכתיב פצע תחת פצע לחייב על שוגג כמזיד והא דפטור כדי שיודיע שטימא או דומע דאי מחייבת ליה לא אתי מודע לבעליה וקעבדי איסורא:
ה"ג ורבי יוחנן אמר בדין הי' שאפי' מזיד יהא פטור ולמה אמרו חייב משום קנס. וה"פ אפילו מזיד יהא פטור דהיזק שאינו ניכר שלא נשתנהי מכמות שהיה לאו שמיה היזק ולמה אמרו במזיד חייב משום קנס שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו:
חיילי' דר"י. כחו וראייתו של רבי יוחנן מהא דתני' בתוספתא המטמא וכו' בשוגג פטור ובמזיד חייב מפני תיקון העולם ואס"ד דמן הדין אף בשוגג חייב ה"ל למתני בשוגג פטור מפני תיקון העולם:
ואר"י משום קנס. לכך אר"י במזיד חייב משום קנס ושפיר תנן במזיד חייב מפני תיקון העולם:
הנותן עול ע"ג. פרה אדומה של חבירו והיא נפסלה בעליית עול דכתיב אשר לא עלה עליה עול:
פטור. לשלם בדיני אדם:
וחייב בדיני שמים. פורענות לשלם כרשעים שנתכווין להפסיד ממון חבירו ש"מ היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק דאל"כ אף בדיני אדם ליחייב:
עד כדון. עד כאן לא שמעינן מהך ברייתא אלא בשאינו יודע שהיא תרומה דברייתא איכא לאוקמי בשלא ידע שזו היא ראויה לפרה אדומה וה"ה בשאינו יודע שהיא תרומה וטימאה אבל ידע שהיא תרומה אלא שטעה וסבר דמותר לטמא תרומה מי אמרינן אומר מותר מזיד הוא שהיה לו ללמוד הלכך חייב לשלם או לא א"נ אמתני' קאי ודייק מתני' דוקא בשיודע שהיא תרומה וטימאה הוא דפטור בשוגג אבל בשסבור שמותר לטמא תרומה מיבעיא לן:
הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין. אבל שוגגין פטורין:
מה אנן קיימין. במאי עסקי':
ויש פיגול בחולין. בתמיה וכי שייך מחשבת פיגול בחולין:
אלא. הכא במאי עסקינן בשסבור שמותר לפגל הלכך שוגג פטור ה"נ בתרומה שוגג שסובר שמותר לטמא תרומה פטור:
ה"ג וסבור לו' מותר לטמותה:
והוא שעירב. אבל ניסך ועירבבה בתחלה פטור דאיך יהיה חייב מיתה בתחלה ותשלומין לבסוף א"נ ה"ג שמואל אומר והוא שעירב רב הונא בשם רב ניסך ועירבבה בתחלה חייב מיתה וכו' וכ"ה בבבלי וה"פ שמואל מפרש מנסך היינו מערב דמנסך ממש פטור דקים לי' בדרבה מיניה ורב מוקי לה במנסך ממש דמשעת הגבהה הוא דקני ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך:
הגע עצמך. אמור לנפשך:
שהרג את הנפש וכו'. דחייב בתשלומין ה"נ ליחייב בתשלומין וללישנא בתרא שפירשתי ה"ק וכי חייב בכה"ג בתשלומין הא מיתה ותשלומין לא אמרינן א"כ ה"נ יהא פטור מתשלומין:
ה"ג שהדליק גדישו של חבירו בשבת. על שיבולת הראשון חייב מיתה ועל השאר בתשלומין א"כ ה"נ ליחייב ולל"ב ה"ק ועל השאר פטור כדתנן פ"ג דב"ק:
ה"ג כהני' שפיגלו במקדש שוגגין פטורין מזידין חייבין אר"י משום קנס. וה"פ בדין היה שאפילו מזידין יהיו פטורין דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק אלא משום קנס שלא ירגילו בכך: