קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ג
מתני' אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות. הגוזל שדה ומכרה לאחר וזרעה וצמחה ועשתה פירות ובא נגזל וגבתה עם פירותיה מן הלוקח אינו משלם ללוקח כי אם היציאה וחוזר הלוקח על המוכר וגובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים שהרי מכרה לו באחריות וכתב לו שטר והרי היא כמלוה בשטר ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים ובגמרא מפרש טעמא וכן לשבח קרקעות אם השביחם הלוקח בנטיע' אילנות או בזבל וכיוצא בו:
ולמזון האשה והבנות. דתנאי כתובה היא ואת תהא יתבא בביתי ומתזני מנכסי ובנן נוקבין די יהויין ליכי מינאי יהויין יתבין בביתי ומתזנן מנכסי וכו' כשבאות לגבות מזונותיהן אין גובין אלא מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים:
מפני תיקון העולם. בגמרא מפרש:
גמ' מפני שאין להן קצבה. כל הני דמתני אין להן קצבה ולא ידע הלוקח כמה יעלו ולא מצי מזדהר:
הכי גרסינן ראובן גזל שדה וכו'. לפרושי מתני' קאתי מה היא אכילת פירות:
ושמעון גובה אכילת פירות. שגזל השדה עם פירותיה ומכרה א"נ גזלה בלא פירות ומכרה לאחר ועשתה פירות ושמעון טוען ארעאי אשבח:
ה"ג מבני חורין של ראובן:
והוא. הא דאמרת שגובה השבח מבני חורין ולא ממשועבדין דוקא שקדם מקחו של לוקח שני זה שהראשון שלקח השדה הגזול' בא לחזור עליו:
לשבחו של. לוקח הראשון שכשלקח זה השני מן המוכר עדיין לא השביח הלוקח הראשון את הקרקע הגזולה:
אבל קדם שבחו של ראשון למקחו של השני וכו'. דמשהשביח' הכל יודעים שבאחריות מכרה לו ויצא כל אחריות הקרקע עם שבחה ופירותיה על נכסי הגזלן:
ה"ג לוי גובה אפילו השבח ממשועבדין של ראובן:
אף באכילת פירות כך הדין. אם מכר ללוקח השדה הגזולה עם פירותיה השוין ארבע דינרין קודם שמכר להשני ואחר מכירת השדה השנייה השביחו הפירות ושוין ששה דינרין לוי גובה ארבע דינרין מחמת הפירות ממשועבדין ושני דינרין הנותרים גובה מנכסים בני חורין של ראובן. וה"ג מבני חורין של ראובן:
אין לך יורד ברשות. לוי זה נגד שמעון הנגזל כיורד שלא ברשות הוא שהרי שדה גזול' היא הלכך ידו על התחתונה נגד שמעון הנגזל אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו היציאה כשיעור השבח:
ר"י בשם רבנן דתמן אין לך יורד ברשות. הגזלן גדול מזה שהרי לא ידע לוי שהיא גזולה הלכך ידו על העליונ' נגד ראובן הגזלן אם השבח יותר מהיציאה נותן לו כפי השבח ואם היציאה יתירה נותן לו כפי היציאה:
דהיא מתנה. ומתנה איך בה אחריות נכסים כדמסיק:
דהיא מכירה. ומכירה יש בה אחריות נכסי':
ופריך ולא מתנה יהבתינה. א"כ מאי נפק' מינה ללוי אם ניטלה מיד יהודה:
ומשני יכיל הוא לוי. לומר נתתי לו ליהודה מתנה כי היכי דיעשה לי טובה ועכשיו לא יעשה לי טובה שכבר ניטלה הימנו והריני מבקש ממך שדה שלי:
ראובן גזל שדה משמעון. אביו ועמד עם ראובן אביו בדין ולא הספיקו ב"ד לכתוב שטר לשמעון שיטרוף השדה שגזל ראובן בנו עד שמת שמעון קודם הכתיבה וראובן יורש שמעון אביו:
דמאן היא. שדה זו למי היא מי אמרי' מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והויא ללוי או דלמא שמעון במקום אביו קאי ויכול לבטל המקח ומחזי' לו מעותיו:
אם נכתב שטר טרפו בחיי שמעון הוא לראובן. דמשעת כתיבה כבר נתבטל המקח:
הוא כתב וכו'. ל"ש נכתב טרפו בחיי שמעון ול"ש לא נכתב בחיי שמעון לעולם השדה ללוי דכל זכות שתבא לידו מכר לו:
מסתברא. ל"ש ככתב ל"ש לא כתב אינו אלא לראובן שיכול לומר ללוי דבר שאינו שלי מכרתי לך והמקח בטל:
לא מסתברא אלא. בהיפך דלעולם דלוי הוא שיכול לומר לו תחילת המכירה אדעתא דהכי מכרת לי למיקם קמאי להיות למכירה יפה וקיימת:
ה"ג דלוי יכיל למימר ליה האי דלאקומיך אקים זביניה טבאית. כלומר כל זכות שתבא לידך:
פרנסה. להשיא הבנות לאחר מיתת אביהן:
מן המשועבדין. ששעבדו האחין לאחר מיתת אביהן:
ר' יסא. הופקד אצלו הון של יתומים והיו שם יתומים הצריכות לפרנסה לנישואיהן:
אעיל עובדא. נכנס הדין הזה לבית המדרש לפני ר"א ור"ש בר יקים אם עישור נכסי ניתן גם ממטלטלים או דלמא ממקרקע דוקא:
ה"ג א"ל ר"א דבר שאילו יביאו וכו' וכ"ה בכתובות:
ואין רבותי נוגעין. דמיבעיא להו פרנסה ממטלטלי או ממקרקע אנן איך נעשה מעשה לגבות ממטלטלי:
אר"י. אני אתן להן ואם יגדלו היתומים ויערערו עלי להחזיר להם משלי:
ה"ג ואפי' כן קמון ולא ערערו וכ"ה בכתובות. וה"פ ואפ"ה כשגדלו היתומים לא ערערו:
גזר דין נפיק. פסק דין יצא על נערה אחת יתומה ושמה ציפור בת אבשלום שחתמו ר' שמעון בר בא וכתוב בו אני ורבותי הגבינו לזו ממטלטלין לפרנסה כמנהג מקומה דהתם רובן בעלי סחורה הם וגביין ממטלטלין שהן להן במקום קרקעות:
ה"ג רב הוה כתיב לרבי עברון ע"ד דר"ח רבא ותלי ליה ביני שיטיא עמדו יתומין וכו' ועמדו ושיעבדו מהו והוה ר"ח יתיב ואמר השיעבוד הזה איני יודע מה הוא א"ל ר' מאי נפקא לך מיניה בין מכרו בין משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות וה"פ רב כתב לר' אגרת שלומים בלי ידיעת ר"ח וכתב ליה בין השיטין קיי"ל היתומין שמכרו קרקעות שירשו גובין מלקוחות לפרנסה ולא למזונות עמדו היתומין ושיעבדו הנכסים מהו וא"ר חייא השיעבוד הזה איני יודע מה הוא מכרו או משכנו ופשיט ר' דלא נפקא מיניה מידי וכ"ה בבבלי כתובות דף נא:
לית כאן בשיעבוד האב. סמי מברייתא דלוי בשיעבוד האב דהשתא בחיי האב אינה גובה עישור נכסי אפי' מבני חורין דברצון האב הדבר תלוי כ"ש שלא תגבה לאחר מיתת האב ממשועבדין ששיעבד האב בחייו אלא נכסים שירשו הבנים ושיעבדו הבנות מוציאין לפרנסה:
נישאו הבנות. והכניסה הנכסים לבעלה אלמנתו ניזונת מנכסיו:
ה"ג ר' יוסי כדידיה דאמר ר' יהודה בן אחותו של ריב"ח וכו' וכ"ה פ' י"נ. וה"פ ר' יוסי לשיטתו:
אפי' מתו. הבנות וירשם בעליהן האלמנה ניזונת מהן דלעולם היא ניזונת עד שתינשא או שתתבע כתובתה וה"נ לענין נישואין האלמנה ניזונת מהן:
בני בנים מה הן. קאי אהא דתניא בכתובות פ' נערה באושא התקינו שיהא אדם זן בניו ובנותיו כשהן קטנים ומיבעיא ליה אם מחייבין אותו לזון גם בני בניו הקטנים או לא:
היא בני בנים שכאן. כשם דפליגי לענין מזונות בני בנים כך פליגי לענין ירושה שירשו בני בנים אם הם חייבין במזונות האלמנה והבנות:
בני בנים קפצה עליהן ירושת תורה. והרי הן במקום אביהן ובכל מה שנתחייב אביהן אף הן חייבין לשלם וכן כל זכות שזכתה התורה לאביהן הרי הוא שלהן:
תמן תנינן. שבועות פ"ו מנה לאבא בידך:
מפני שהוא כמשיב אבדה. שכיון שאין המלוה חי מגו דאי בעי כפר הכל הלכך נאמן דהנך חמשים שהודה בהן כמשיב אבדה הוא ותנן במתני' המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם:
תקנה תיקנו בו. בהודאה זו כדרך שתיקנו במציאה כדפרישית:
בשאמר לו שני שוורים. שלי מצאת והלה אומר לא מצאתי אלא אחד הוא דלא ישבע מפני תיקון העולם שתלוקין במה שמצא וזה אינו יכול לטעון ברי אבל אם חלוקין בחזרה שזה אומר שנים החזרתי לך וזה אומר לא החזרתי לי אלא אחד:
לא בזה תיקנו. אלא צריך לישבע:
בזה תיקנו. עיקר תקנת חכמים היא בשחלוקין בחזרה אבל חלוקין במציאה מדאורייתא לא ישבע:
פרט לזה שלא כיחש. הכל א"נ אין זו הכחשה שהרי שכנגדו אינו טוען ברי:
לא בזה תיקנו. כיון שזה טוענו ברי צריך לישבע: