אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל

פרק ד · הלכה ג

הלכה ב

מתני' אין מבקעין עצים וכו'. בגמרא מפרש:

לא בקרדום ולא במגיר'. כעין סכין ארוך והוא מלא פגימות וקוצצין בו עצים עבות וכלי אומן הוא:

מגל. אף הוא כלי אומן ונראה כרוצה לעשות בו מלאכה:

אלא בקופיץ. סתם קופיץ הוא סכין של קצבים ואינו כלי אומן ויש מהן שיש להן ב' ראשי' ראש א' רחב ונקרא צד נקבות וראש אחד צר ונקרא זכרות ואין מבקעין אלא בצד הזכרות שבו שאינו דומה לכלי אומן כלל:

נוטל ממקום הפחת. ולא אמרי' מוקצה מחמת איסור הן דאין יכול לפתחו בי"ט ואסח דעתיה מינייהו דכיון דאין בפתיחתו איסור דאורייתא לאו מוקצה נינהו כמו דאמרי' גבי טבל דלאו מוקצה הוא כיון דאם עבר ותקנו מתוקן:

גמ' הדא דאת אמר בקורה שנשברה בי"ט וכו'. כלומר מתני' חסורי מחסרא אין מבקעין עצים מן הקורו' שלימות משום מוקצה ולא זו אף זו קורות שנשברו בי"ט אע"ג דעכשיו להסקה קיימא אין מבקעין מהן כיון דבין השמשות לאו להכי קיימא אבל מבקעין מן הקורות שנשברו מעי"ט וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדו' וכו':

בשאין בהן תואר כלי. לאחר שנשברו מעי"ט אבל אם יש עליהן עדיין תואר כלי שנראין לבנין אע"פ שנשברו אסורין דמוקצין הן:

סוכות תאנים. ענפי תאנים:

ומכבדות. ענפי דקל:

מסיקין בכלים. דבני טלטול נינהו ומטלטלין אותן נמי להסיק:

ואין מסיקין בשברי כלים. שנשברו בי"ט וכדמסיק דהשתא לא חזו לטלטול ואי משום דחזו להסקה כיון דאתמול לאו להכי קיימו אסורין:

אבל אם יש עליהן תואר כלי. וראוין עדיין לתשמיש אפי' נשברו בי"ט מותרין דהא בני טלטול נינהו:

מסיקין באוכלין. דאגב דמטלטל להו לאכילה מותר לטלטלן נמי להסקה:

אבל לא בקליפתן ולא בגרעיניהן. אם אכל פירות בי"ט אסור להסיק בקליפתן אע"ג דראויין למאכל בהמה אסורין משום נולד דאתמול היו עומדין לאדם:

והוה מיתחמי. והיה רואה ר"ח לרב שהיה זורק לתוך הכירה ולפני הכירה:

תפייה. כירה והוא תרגום של תנור וכיריים:

הכא זרוק. שיזרוק אותם במקום אחר ולא לפני הכירה:

א"ל. רב מ"ש כאן או כאן:

בן פיחה. בן גדולים:

אחריהם. צריך לזרקן ולא בפני בני אדם שנמאס להם וכ"ש בפני רבו שאסור לרוק לפניו:

אוכלא הוה זרק. גם האוכל היה דבוק בהן ולא היה מאוס כל כך א"נ כיון שהיה שם האוכל דבוק בהן לכך היו מאוסין:

חולה הוה. רב ולא היה יכול למצוץ כל האוכל שהי' דבוק בהן:

כנגד כן. אם אין האוכל דבוק בהן בי"ט אסו' לזרקן לתוך הכירה כ"מ בבבלי בשבת דף כ"ט:

מבקעין בקורדם. ופליג אמתני' במגל קציר. דנראה כנוטלו לעשות בו מלאכתו ל"א גם בחול מבקע בו והוה כעובדין דחול:

מפספסין בקלקים. שכן דרך לפזר העשבים מפני הבהמה שכשהן דחוקין מתחממין ואינה מריחה כל כך וקצה בהן:

קלקים. מין ירק ממיני הלוף:

בבריא. שהבהמה בריאה שאוכלת אפי' עשבים שנפסדו ע"י פספסי:

בתש. שהבהמה תש כח ואינה אוכלת ע"י פספוס והוה טרחא שלא לצורך:

מוללין. בין אצבעות להוציא הריח:

ממתקין את החרדל בגחלת. כדרך שרגילין לכבות לתוכו הגחלת או אבן ניסוקת:

בשנתנו ע"ג גחלת. ממתקין שסופו להבעיר:

בשנתן הגחלת עליו. אין ממתקין שמכבין אותו:

שפין את. כלי כסף לצחצחן:

בגרטיקין. כמין עפר שגדל בשולי החבית שהיין בתוכו וגוררין בו הכסף והכסף הוא רך והוי אב מלאכה:

אין שפין. דממחק הכסף וה"ל אב מלאכה:

בשנתנו. הגרטיקין מערב י"ט במים ואינו ממחק:

ובלבד כנגד הפתח. מתיר ר"מ לפחות אבל לא במקום אחר:

והא תני. בניחותא:

בחותמות שבקרקע. דלתי פתחי בורות ומערה הסגורים בקשר חבלים:

שמפקפקין. שמנענען:

ומפקיעין. החבל לסתור עבותו וגדילתו דבחותמות הקשורין אין בהן איסור סתירה דאורייתא:

אבל לא מפקיעין וכו'. מדרבנן הוא דאסור:

ובכלים. כגון תיבה הנעולה ע"י קשר של חבל מתיר ומפקיע וחותך דאין סתירה בכלים מדקאמר מודים בחותמות שבקרקע ש"מ דפליגי חכמים ור"מ בפתח שבבנין:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה