קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ד
מתני' בכור שנפל לבור. בכור בזמן הזה אין נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא דמאליו הוא קדוש והשוחטו בלא מום הוי כשוחט קדשים בחוץ וענוש כרת:
שנפל לבור. וירא פן ימות שם:
מומחה. בקי במומין בין מום קבוע למום עובר:
אין זה מן המוכן. לאו משום מוקצה אסר ליה דהא לית ליה לר"ש מוקצה אלא מפני שמתירו בי"ט ה"ל כמתקנו ונראה כדן את הדין דגזרו ביה משום שבות:
גמ' ופריך מחלפה וכו'. קשיא דר"י אדר"י:
דתנינן תמן. פ' בתרא דשבת:
לפי שאינה מן המוכן. ש"מ דאית ליה לר"י מוקצה בעלי חיים:
והכא הוא אמר הכי. שירד מומחה ויראה:
ומשני ר"י כדעתיה. לשיטתו אזיל:
דר"י אמר אין המומחה תורה. דאפי' בהפרת נדרים סובר ר"י דג' מתירין את הנדר וכ"מ בבבלי בבכורות דף ל"ו דמדאורייתא לא בעינן מומחה א"כ לא הוי מוקצה דאיירי בשנפל בו מום מעי"ט דדעתיה עלויה וכדמסיק ובעל הבכור כבר ראה מאתמול שהוא מום:
עביד ראיית בכור כראיית טרפה דתנן פרק ד' דבכורות השוחט את הבכור ומראה מומו ר' יהודה מתיר ר' מאיר אומר הואיל והוא נשחט שלא ע"פ מומחה אסור וטעמו דר"י דסובר דכי היכי דרואין טריפה לאחר שחיטה רואין נמי בכור לאחר שחיטה ואפי' אי סובר ר' יהודה דמומחה דאורייתא לא הוה כדן את הדין שרי דכי היכי דרואין את הטריפה רואין נמי את המומין:
דמאי מדבריהם. להפריש דמאי הוא מדרבנן:
וראיית טריפה.לבדוק הריאה נמי מדרבנן וכי היכי דרואין את הטריפה בי"ט ולא אמרינן דמיחזי כמתקן ה"נ יש להתיר להפריש דמאי בי"ט ואנן קיי"ל אין מפרישין הדמאי בי"ט:
אין זה מן המוכן. כלומר אפילו נולד מומו מעי"ט סובר ר"ש דאינו מן המוכן דאף ר"י לא קאמר שירד מומחה ויראה אלא בכה"ג שנולד מומו מעי"ט:
שנולד מן הטרפה. אע"ג שלא היה מוכן אגב אמו אם נולד הוא ומומו עמו שמותר בי"ט ואס"ד דדוקא כשהיה בו מום מעי"ט הוא דקשרי ר"ש ור"י הך מתני' אמאן תרמיי':
תיפתר שעבר המומחה וראהו. וכר"ש דלית ליה מוקצה וקמ"ל אע"ג שנולד מן הטריפה כיון שעבר וראהו שרי:
אתא עובדא. בא מעשה לפני ר' אימי לראות בכור בי"ט שנפל בו מום מעי"ט וסבר לראותו כר"י דר"י ור"ש הלכה כר"י:
ותנא וחכ"א וכו' אין זה מן המוכן. ומדשנאה לר"ש בלשון חכמים ש"מ דהלכתא כוותיה:
וקיבלה. להך ברייתא וחזר ביה מלעשות כר"י:
אותו ואת בנו. שאסור לשחוט שניהם היום:
אע"פ שחישב. אח"כ שלא לשחוט אפי' אחד משניהם מותר:
תמן. גבי חלה מתיר להערים כדאמרי' התם והכא גבי או"ב אוסר ר"א להערים:
ומשני תמן. מתיר להערים שלא יעבור על ב"י וב"י אם יניחנה כך אבל הכא גבי או"ב מה איסורא איכא אם מניח א' מהן בבור שהרי יכול לעשות לו פרנסה במקומו:
א"ר אידי כאן. באו"ב אינו אלא שבות שנושא ב"ח שהוא מוקצה:
וכאן חייב חטאת. ל"ד חייב חטאת אלא חיוב מיתה אם אינו מפריש החלה וחייש רבי יהושע אם לא יפרישנה מיד שמא ישכח ויאכל בלא חלה א"נ אם אופה בי"ט איכא איסור מלקות:
אר"י בר' בון. ל"ק דר"י אדר"י דהכא גבי או"ב מתיר ר"י להערים כדי לחוס על ממונם של ישראל שלא ימות השני בבור התם גבי חלה מאי הפסידא אית ליה:
ר"י ור' יאשיה. ח"א כר' אידי וח"א כר"י בר בון: