קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ג
מתני' בהמה מסוכנת. שהוא ירא שמא תמות ואינו צריך לה שכבר סעד סעודתו לא ישחוט אא"כ יודע בודאי שיש שהות ביום לאכול כזית צלי הימנה:
מבית טביחתה. שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד:
לא יביאנה במוט ובמוטה. בשני בני אדם משום דאוושא מילתא ומזלזל בכבוד יו"ט:
גמ' שחזקת בני מיעים לכושר. דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפ' הלכך אם ניטלו הבני מיעים הבהמה בחזקת כשרות ומותרת:
וחש לומר. כלומר והשתא ניחא מאי דהוה קשיא לן אמתני' דתנו רע"א אפי' כזית חי מבית טביחתה אפילו קודם הפשט איך יאכל ממנה קודם הפשט ניחוש שמא ניקבו בני מעים אלא לפי שחזקת בני מעים שהן כשרים עד שיוודע לך שהן טריפה הלכך מסתמא מוקמינן אחזקה:
אבל מביאה הוא ע"ג עורה. כלומר מביא עורה עמה לאחר ההפשט:
כיצד הוא עושה. דאע"ג דתנן לעיל בפ"ק דנותנין עור לפני הדורסן וכ"ש לטלטלה בהדיא התם שהוא שוחט מדעתו וחשו שמא מפני הפסד עורו ימנע משמחת י"ט התירו לו אבל הכא במסוכנת ששוחט להצילה אסור לטלטלה אלא כיצד הוא עושה:
משייר ממנה אבר אחד. שיש עמו בשר דה"ל כגופה ומביאה עמו: