קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ז
מתני' מכבדין בין המטות. שאוכלין שם שהיו רגילים להסב ולאכול על המטות ומפני שהוא מקום מועט לא חשו שמא ישוה גומות:
מוגמר. לבונה ע"ג גחלים להריח בה:
גדי מקולס. מפרש בגמ' וחכמים אוסרין. בשלשתן בכיבוד משום אשוויי גומות ומוגמר דלאו צורך לכל נפש אלא למפונקים ומעונגים וגדי מקולס מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ:
גמ' היו קופלין אותן. ונמצא החדר מתכבד מאליו:
א"כ. לא היו חביריו חלוקין עליו דאף בשבת מותר לעשות כן:
פרדיסקי'. כלים נבובים ומנוקבין והיו פוקקין נקביו לשמר העשן והריח שלא יצא ובי"ט היו פותחין אותן:
מקולס. ראשו וכרעיו תולין חוצה לו כגבור זה שכלי זיינו עמו וכובע נחושת מתרגמי' וקולסא דנחשא:
כולו צלי. ואין חסר ממנו כלום:
אילולי שאת תודוס. כלו' אדם חשוב:
לא היינו מנדין אותך. בתמי':
מהו תודס. מהו חשיבותיה:
דהוה משלח פרנסתהון דרבנן. שהיה מסייע לחכמים בפרנסתן שהיה נותן סחורה לת"ח להשתכר בהן: