קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ו
מתני' אין טומנין את החמין. טעמא מפרש בגמ' אין זוקפין. מנורה של מתכת שנפלה דב"ש סברי יש בנין בכלים:
גריצין. ככרות עבות:
רקיקין. ככרות דקות:
וחרי. מפר' בגמ' הדא דתימר. הא דפליגי בית שמאי ובית הלל בהטמנת חמין בשלא עשה ע"ת וסברי ב"ה דכדי חייו שרו ליה רבנן:
גמ' מה בין תבשיל לחמין. דמשמע דבתבשיל אף ב"ש מתירין להטמין ובחמין אוסרין:
ומשני תבשיל דרכו לאכול. ממנו בע"ש וה"ל כעושה לי"ט ולא מוכחא מילתא דלשבת קעביד:
במנור' של פרקי'. דב"ש סברי יש בנין בכלים:
לא בדא. אינו כן אלא אף ב"ש מודו דמותר לזקפה:
כהדא. כלומר מצינו שאף האמוראים החמירו על עצמן כהא דר"ג:
הוון. יושבין ונפלה מנורה של פרקים לפניהן והיה כל א' וא' משמיט עצמו וברח משם שלא רצו להורות לא איסור ולא היתר:
מתוך שאתה מייגעו. לאפות פת דק שיש בו טורח בעריסת כל א' לעצמו לא יאפה מי"ט לחול אלא כדי צרכו:
שמע לה מן הדא. דחרי הוא פת גדול כמו חרי אף הגדול שמעי' דבדבר הצריך אש הרבה כתיב חרי:
ג' סלי חורי. והיינו חררות גדולות הראויות למלך: