קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ג
מתני' ושוין שמשיקין את המים. מי שיש לו מים יפים לשתות ונטמאו ממלא מהן כלי אבן ונותנן במקוה מים מלוחי' עד שמשיק מים למים ונמצאו אלו זרועי' ומחוברים למי המקו' ובטלו אגבייהו וטהרו ואין טהרה במקוה לשום אוכל ומשקה אלא למי' בלבד ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה:
אבל לא מטבילן. שאין נותנין אותן בכלי עץ ומטבילן כדמפרש בגמ' ומטבילן מגב לגב וכו'. מפרש בגמ'
גמ' אין מטבילין כלי. הצריך טבילה על גב השקת מימיו לטהרן בשבת ומתניתין בשבת איירי דעלה קאמר ושוין וכו' וקשיא השקה:
ה"ג וחכ"א וכו' ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת :
לא אמרו. חכמים שמשיקין בשבת אלא בכלי אבן אבל בכלי עץ לא אפילו טהור שהרי מיטמא הוא עכשיו ע"י המים טמאים ואע"ג דאינה אלא טומאה דרבנן מ"מ אסור לטמאותו כדי להטבילו היום ביום טוב:
רצה לעשות עיסתו ע"ג גיתו. שהיו כליו טמאין והטבילן על דעת לעשות בהן עיסתו של חולין בטהרה ונמלך לדרוך בהן ענביו של תרומה שצריך להטבילן שנית לשם תרומה:
מטביל את כליו. בי"ט שאין כאן תיקון כלי לפי שאין טבילה זו להעלותן מידי טומאה אלא לתוספת טהרה:
היה. מטביל כליו לאכול עם חבורה זו חולין ונמלך להימנות עם חבורה אחרת מעשר שני ובא להטביל כליו פעם שנייה אותה טבילה מותר ביום טוב: