קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ב
מתני' מטבילין את הכל. שחייב אדם לטהר עצמו ברגל וכל מה שצריך טבילה בין אדם בין כלים מטבילין מלפני השבת:
כלים מלפני השבת. דכיון שהן ראויין לאחר טבילה לדברים שלא היו ראויין קודם טבילה אי מטביל להו בשבת ובי"ט ה"ל מתקן מנא ואסור ושבת דנקט להודיעך כחן דב"ה דאפי' בשבת מתירין להטביל אדם וטעמו מפ' בגמ' בכלים גדולים. שניכר לכל שהוא מורידן לטבילה:
גמ' אבל בכלים קטנים. מורידן לבור לשאוב בהן מים ומטבילן בהורדה זו דלא נראה כמתקן כלי:
מערים עליהן. שיגיעו המים בכל הצדדים שיעלה להן טבילה זו לטהרן:
תרין. אמוראין פליגי באיזו טומאה נטמאו הכלים דאסרו ב"ש וב"ה מלהטבילן בי"ט והתירו להערים:
וחורנא. ואידך:
אפי'. הטובלו בחול צריך הכלי הערב שמש א"כ למה התירו להערים להטביל ביו"ט הא אינו אלא לצורך מוצאי יום טוב:
ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. ולא בעי הערב שמש:
כל חייבי טבילות. כגון נדה ויולדת טובלין כדרכן בט"ב וביה"כ אע"ג דשאר בני אדם אסורין הנך דלצורך מצוה טובלין ולא לשם תענוג מותרין:
כדאי הוא ביתו של אלהינו. להתאבל על חרבנו ושלא לטבול בט"ב:
ה"ג שיאבדו עליו טבילה אחת בשנה. וכ"ה בבבלי פ"ק דתענית:
שכן אדם טובל לקירויו בשבת. משום דנראה כמיקר א"כ אף לרגל מותר לטבול: