קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה יא
מתני' אין משלחין. דורון איש לרעהו:
אלא מנות. דבר מוכן שאינו עשוי להניחו למחר כגון חתיכות בשר ודגי':
אבל לא תבואה. שאינה ראויה לאכילה היום שהרי צריכה טחינה ואין טוחנין ביום טוב:
ורבי שמעון מתיר בתבואה. בגמרא מפרש טעמא:
גמ' ירך. מבהמה גדולה מותר לשלחה דמנות משמע אפי' ירך שלימה ולא הוה טירחה:
גדי קטן אסור לשלחו. בתמיה וה"ה דמצי למפרך מעוף קטן ושלם:
לא מסתברא. דמתירין ב"ה לטעון הבהמה על כתפיו דמיחזי כעובדין דחול:
אבל. כי מתירין ב"ה דוקא למושכו ולהוליכו. ל"א אבית שמאי קאי כי אסרי בית שמאי לשלוח חיין דוקא להטעינן על כתפיו אבל למשוך שרי:
מה בין וכו'. טעמא קאמר לכך מותר למשוך ולהוליך דמה בין מושכו וכו' וליכא היכירא:
שמעת מאביך. אם מותר לטלטל תרנגולת בי"ט:
ופשיט אם היתה. התרנגולת מוכנת לשחיטה מותר:
ופריך הש"ס ואין כל סתם התרנגולין מוכנין לשחיטה.א"כ הכל יהו מותרין:
ומשני ולכן צריכה. כי קמיבעיא ליה אם ידעינן בודאי שאינו רוצה לשחטה אלא לגדל ביצים ופשיט ליה דדוקא מוכנת לשחיטה דהיינו סתמן מותרין אבל אם מוכנת לגדל ביצים אסורה:
אמרה לו. ר"י נשיאה הך שמעתתא לר' הושעיא בלחש כלומר לו לבד שלא ברבים:
כשם ששמעתיה. מאבא בלחישה כך אני אומרה לך בלחישה:
עסיסיות. מאכל העשוי מן חיטין שלימות:
ה"ג שהוא מאכל לודיות. וכ"ה בתוספתא וה"פ שאנשי לוד אוכלין מאכל מפולין שלימין:
שעורים שהן מאכל בהמה. דר"ש מתיר לטלטל בי"ט אפי' מאכל בהמה:
לכל נפש. אך אשר יאכל לכל נפש: